ע"א 4227/94

תקציר

ערר הוגש על החלטת שר הבריאות לשלול רישיון רופא לעסוק ברפואה בעקבות הרשעתו בתקיפה מינית ואונס של מטופלות. בית הדין מצא כי ההליך המשמעתי היה מוצדק בהתחשב באופי העבירות הפליליות שביצע הרופא במילוי תפקידו. בית המשפט אישר את ההחלטה לשלול את הרישיון, שנמצאה מידתית ביחס לחומרת העבירות ונחוצה לשמירה על אמון הציבור במקצוע הרפואה. בית המשפט הדגיש את הצורך בהרתעה ובהגנה על מטופלים, וציין כי תקיפה מינית על ידי רופא במהלך הטיפול פוגעת קשות בנפגע ומפרה את האמון הטבוע ביחסי רופא-מטופל. בית הדין הכיר בכך ששלילה היא אמצעי המשמעת החמור ביותר, אך קבע כי הוא שמור למקרים החמורים ביותר, ובמקרה זה ועדת המשמעת ושר הבריאות פעלו כראוי. זאת ועוד, בית המשפט דחה את הטענה כי עניינו של המערער טופל בחומרה רבה יותר מעניינם של רופאים אחרים שהורשעו בעבירות מין, שכן ההשוואות לא היו משכנעות, וייתכן ששיטת הערעור הקיימת תרמה לפערים לכאורה. הערעור נדחה ואישר את שלילת רישיון הרופא.