עב"ל 16929-07-23

תקציר

ניתוח משפטי של הפסיקה והעקרונות שיושמו בדחיית הערעור מבוא מקרה זה עוסק בדחיית ערעור על ידי בית משפט בנוגע לתביעה בגין מיקרוטראומה תעסוקתית, כאשר הסוגיה המרכזית מתמקדת בשאלה האם הוכח בסיס עובדתי וראייתי מספיק כדי להוכיח את הקשר הסיבתי בין תנועות העבודה החוזרות ונשנות של המבוטח לבין הליקוי הגופני שלאחר מכן. נימוקי בית המשפט נשענים על עקרונות משפטיים מבוססים בדיני פגיעות עבודה, סטנדרטים ראייתיים וקריטריונים לקביעת מיקרוטראומה. עקרונות משפטיים וסטנדרטים מיושמים 1. קריטריונים לקביעת מיקרוטראומה העיקרון המשפטי הבסיסי שצוטט מפסיקה קודמת (למשל, ABAL (National) 57714-11-12, נח, 2014) מדגיש שלושה מרכיבים: - תשתית עובדתית הממחישה תנועות חוזרות ונשנות שבוצעו על ידי המבוטח. - קשר סיבתי בין תנועות אלו לבין הליקוי הגופני. - אפקט הצטברות לפיו פציעות זעירות הנגרמות מכל תנועה מצטברות לליקוי מוחשי. לאחר קביעת הבסיס העובדתי, מומחה רפואי עוסק בדרך כלל בהערכת מנגנוני סיבתיות ופגיעה, תוך שילוב ממצאים רפואיים עם סטנדרטים משפטיים של סיבתיות. 2. הנחיות להוכחת תנועות חוזרות הפסיקה קובעת קווים מנחים ספציפיים: - דמיון בתנועות: תנועות אינן חייבות להיות זהות אלא חייבות להיות "דומות במהותן", המתרחשות באזור מוגדר. זה מאפשר זיהוי גמיש של פעולות חוזרות ונשנות קשורות התורמות באופן קולקטיבי לפציעה. - תדירות והישנות התנועות: תנועות אינן צריכות להתרחש כל הזמן אלא צריכות לחזור בתדירות מספקת לאורך תקופה המאפשרת לנזק מצטבר להתבטא. פעילויות מבודדות או לא סדירות עשויות שלא להספיק אלא אם כן הן חוזרות על עצמן מספיק כדי לגרום למיקרוטראומה. - תנועות מרובות בפעילויות עבודה שונות: כאשר מבוטח מבצע תנועות עוקבות שונות לאורך זמן, קבע בסיס עובדתי לכל תנועה רלוונטית התורמת לפציעה. 3. הערכת בית המשפט של ראיות עובדתיות בית המשפט בחן בקפידה את פעילות העבודה שדיווחה המערערת על עצמה, תצהירים, עדויות ותיאורי שאלונים. הוא הפגין גישה קפדנית: - זיהוי חוסר עקביות: בית המשפט ציין פערים בין תיאורים שונים של פעילויות עבודה, כגון משך הרמת היד מעל גובה הכתפיים והמשימות הספציפיות הדורשות תנועה כזו. - הערכת הוכחות עובדתיות: בית המשפט מצא כי המערער לא הצליח לבסס את התדירות, משך הזמן או התנועות הספציפיות הדרושות לביסוס מיקרוטראומה, במיוחד הרמת ידיים מעל גובה הכתפיים במהלך תיקונים. - שימוש בהתרשמות ובראיות נסיבתיות: בית המשפט הדגיש כי כאשר העדות אינה מאומתת או אינה עקבית, וכאשר פרטי הפעילות הגופנית חסרים תמיכה עובדתית מפורטת, בתי המשפט עשויים לסרב להסיק סיבתיות. 4. הגבלות על ראיות ושיקול דעת שיפוטי בית הדין מפנה לחוקים כגון סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה וסעיף 54 לפקודת הראיות, ומבהיר כי: - בעוד שעדות של צד יחיד יכולה להספיק בנסיבות מסוימות, היא כרוכה בסיכונים פרוצדורליים אם ראיות כאלה ייחשבו כלא מספיקות. - שיקול הדעת השיפוטי מופעל על סמך ההקשר כולו, לרבות מהימנות העדויות, עקביות ומכלול הראיות. 5. ראיות מדעיות ורפואיות בית המשפט מכיר בכך שחוות דעת רפואיות של מומחים הן אינטגרליות; עם זאת, השפעתם כפופה לתשתית העובדתית שהוצגה. במקרה זה, בית המשפט הגיע למסקנה כי התובע לא סיפק תשתית עובדתית מספקת למנגנוני המיקרוטראומה הנטענים, ובכך השפיע על הערכת הסיבתיות הרפואית. חדשנות משפטית ויישום מקרה זה חוזר ומחדד את הסטנדרטים המשפטיים הנוגעים לנטל ההוכחה בתביעות בגין נזקי עבודה, ומדגיש כי: - הבסיס העובדתי חייב להיות מפורט וספציפי מספיק; טענות כלליות או מעורפלות על פעילות חוזרת אינן מספקות. - הצורך בתשתית עובדתית מקיפה כולל תיאורים עקביים על פני מקורות ראייתיים שונים. - בתי המשפט שומרים על שיקול דעת לא להאמין או לפסול תביעות כאשר התשתית העובדתית חלשה, גם אם הוצגו ראיות מסוימות. מסקנה דחיית הערעור על ידי בית המשפט מעוגנת בעקרונות משפטיים מבוססים: הצורך בתשתית עובדתית לטענות מיקרוטראומה, אמות המידה להוכחת תנועות חוזרות והישנות שלהן, וחשיבותן של ראיות מהימנות ומאמתות. בית המשפט אישר את העיקרון כי הקפדה פרוצדורלית וראייתית חיונית במקרים של פגיעות תעסוקתיות, במיוחד כאשר מדובר במיקרוטראומה, אשר תלויה מטבעה בהוכחת פעולות חוזרות ונשנות ספציפיות לאורך זמן. ככלל, ההחלטה עולה בקנה אחד עם הסטנדרטים המשפטיים המסורתיים, ומדגישה כי קביעת סיבתיות תעסוקתית דורשת תמיכה עובדתית מפורטת, וכי מסקנות אינן יכולות להתבסס רק על חוות דעת רפואיות או עדויות סובייקטיביות. דחיית הערעור משקפת דבקות בעקרונות אלה, תוך שמירה על שלמות המשפט של נזקי עבודה.