ת"א 48041-10-10

תקציר

פסק הדין דן בבעלות על פיסת קרקע ובזכות להחזיק בה. בעל הקרקע, התובע, תבע את הנתבעים, בעלי הקרקע, לפינוי. הנתבעים טענו כי לא מדובר בהסגת גבול משום שהתובעת נתנה להם רשות להשתמש בקרקע. חוזה ההרשאה האחרון שנחתם בין הצדדים פג, אך הנתבעים טענו כי הייתה הבטחה מנהלית או הסכם בעל פה שהעניק להם את הזכות להמשיך להחזיק בקרקע. עם זאת, השופט פסק לטובת התובע. הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות להבטחה מנהלית או הסכם מחייב כלשהם שיקנו להם זכות חזקה במקרקעין מעבר לתום תקופת ההרשאה שנקבעה בחוזה האחרון. לפיכך התקבלה התביעה, והנתבעים נדרשו לפנות את הקרקע ולהחזירה למצבה הקודם. עוד נקבע בפסק דין זה, כי התובעת תוכל לתבוע פיצוי כספי בגין דמי שימוש עד לפינוי הקרקע על ידי הנתבעים. עוד קבעה השופטת כי על הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 10,000 ₪. לנאשמים ניתנו 10 חודשים לציית לצו הפינוי ו-14 חודשים להרוס את כל המבנים בקרקע. עוד ציינה השופטת כי על התובעת לשקול מציאת מתווה לנתבעים שיתחרו על השימוש בקרקע. פסק הדין ניתן ביום 14.11.13.