ת"א 3811/03

תקציר

פסק הדין דוחה את התביעה נגד הנתבעים בגין לשון הרע ורשלנות. הטענה עלתה מכתבה שפורסמה במקומון "על השרון" ב-2 במאי 2003, בנוגע לתצהירים שהוגשו בתביעה אחרת. התובעת טענה כי הכתבה השמיטה שלא בצדק שני פרטים מהותיים מתצהירה של עדת מפתח, גב' דנית זיו רוט. עם זאת, השופט קבע כי הכתבה היא דיווח מאוזן של ההליך המשפטי וכי השמטת הפרטים אינה הופכת אותו ללא הוגן או שגוי. השופטת הדגישה כי תכליתו של חוק הגנת לשון הרע היא לאזן בין הזכות לשם טוב לבין זכות הציבור למידע, ותכלית זו תתערער אם אמצעי התקשורת יישאו באחריות לכל פרט שהושמט. זאת ועוד, השופט קבע כי ההגנה הקבועה בחוק מפני תביעות לשון הרע חלה על תצהירים של עדים מרכזיים שהוגשו בדלתיים פתוחות, ולא ניתן לעקוף חסינות זו באמצעות טענת רשלנות. החסינות המוקנית על פי החוק אינה תלויה באמיתות הפרסום או בתום לבו של המו"ל. במקום זאת, הוא מתמקד בדיוק ובהגינות של הדו"ח בשיקוף ההליכים בבית המשפט. במקרה זה, הכתבה נמצאה כמצג נכון והוגן של התצהירים וההליך המשפטי בכללותו. התובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ.