ת"א 30959-01-18

תקציר

התובע, אזרח ישראלי שהיה תושב חוץ בזמנים הרלוונטיים, הגיש תביעה בסך 100 מיליון שקל נגד עשרה נתבעים, בהם חברו מר אילני, ששימש לכאורה כבא כוחו לצורכי השקעה. לטענת התובע, מר אילני רשם במרמה חלק מהשקעותיו על שם נתבעים אחרים, לרבות מר לייטרסדורף ומר מנצור, והמניות נמכרו בהמשך ברווח ניכר שלא הועבר אליו. עוד טען התובע כי הוטעה לגבי הרווחים מהמניות שנרשמו על שמו. הנתבעים הכחישו את הטענות והגישו בקשות לדחיית התביעה על הסף, בעיקר על בסיס התיישנות. התובע טען כי יש לדחות את הבקשות וכי תביעתו אינה קצובה בזמן, אך הוא לא תמך את תשובתו בתצהיר. הנתבעים התנגדו להשמטה זו, ובית המשפט הסכים כי יש לצרף תצהיר, שכן זוהי דרך להציג ראיות בפני בית המשפט. לאחר מכן ביקש התובע לצרף תצהיר, אותו התיר בית המשפט, למרות התנגדויות פרוצדורליות שהעלו הנתבעים. בית המשפט קבע כי אי צירוף תצהיר קודם לכן הוא מחדל פרוצדורלי שניתן לתקנו מבלי לגרום עוול, והתיר לתובע להגיש את התצהיר המשלים. עוד קבע בית המשפט כי טענות הצדדים בדבר פגמים פרוצדורליים או שינויים בחזות התובע יישמרו להכרעה לגופו של עניין. התובע חויב לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות בסך של 4,000 ₪ בגין פגמים פרוצדורליים, אשר יצטברו בריבית אם לא ישולמו בתוך 30 יום. ההחלטה ניתנה בהיעדרם של הצדדים והייתה אמורה להישלח אליהם על ידי המזכירות.