בע"מ 4741/21

תקציר

פסק הדין עוסק בעיקר בנבכי הכרוך בכינון צו הורות שיפוטי ובביטולו האפשרי, במיוחד בהקשר של הורות לא ביולוגית ושקילותה להורות ביולוגית. בית המשפט הדגיש כי יש לדחות יסודות הקשורים ישירות לקביעות עובדתיות, בהתבסס על פסקי דין קודמים מנומקים היטב, שכן לא היה עיוות דין. עם זאת, שאלות משפטיות רחבות יותר על ההשפעה של סיום יחסי אישות על מעמדו ההורי של בן הזוג לשעבר נחשבו משמעותיות מספיק לדיון חלקי בערעור. בית המשפט התייחס למושג הורות "מכוח זיקה", המאפשר הכרה בהורות לא ביולוגית באמצעות יחסי אישות, והשווה צורה זו לשיטות מסורתיות יותר לביסוס הורות. האפשרות לבטל צו הורות שיפוטי נבחנה אל מול עקרונות דיני האימוץ והפונדקאות, והגיעה למסקנה כי ביטולים כאלה צריכים לעלות בקנה אחד עם טובת הילד ולא להתייחס אליהם כאל פסקי דין הפיכים בקלות. בשני המקרים הנדונים, בהם ביקש אחד להפסיק את ההורות המוכרת של בן הזוג השני לאחר הפרידה, אישר בית המשפט את קביעותה של ההורות השיפוטית לאחר שנקבעה. פסק הדין דוגל בחיזוק מעמדה של ההורות השיפוטית כדי להבטיח שהורות לא ביולוגית באמצעות זיקה לא תהיה נתונה לשינוי עקב דינמיקה של מערכות יחסים, תוך חתירה לשוויון בהורות ללא קשר לאופייה הביולוגי או המשפטי. שתי בקשות הערעור נדחו, מה שמחזק את העובדה שמרגע שניתן, צו הורות שיפוטי מייצג הורות מתמשכת שלא ניתן פשוט לבטלה על סמך שינויים או מחלוקות לאחר היחסים. החלטה זו מקיימת את עקרון הליבה לפיו טובת הילד ויציבותו נותרו עליונות.