ת"א 3989-09-08

תקציר

המשיב טען כי ביירן, אלינה וסימקס היו בעלי הרישיון של המבקשים, אך השופט קבע אחרת, למעט ביירן, שנחשב לנציג מוסמך של המבקשת מס' 1. השופט הגיע לפסק דין זה לאחר שבחן בדקדקנות כל אחת מטענות המשיב. כך למשל, קיבלה השופטת את העובדה שבירן שימש בעבר כמנהל המכירות של המבקשת מס' 1, אך ציינה כי זו הסתיימה ביולי 2008, חודש לפני הגשת התביעה. השופטת התייחסה גם להמשך קבלת שכרו של ביירן מהמבקש מס' 1, לתיאום פגישה בין המשיב למר הוף של המבקשת מס' 1 ולהמלצתו לפשרה. עם זאת, השופטת קבעה כי מדדים אלה לא הוכיחו כי ביירן היה בעל רישיון של המבקשת מס' 1 בעת הגשת התביעה. מנגד, השופט לא מצא כל הצדקה לטענת המשיב כי אלינה וסימקס היו בעלי רישיון של המבקשת מס' 2, שכן המשיב לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בהנחה זו. ככלל, החליטה השופטת כי הצגת כתב התביעה בפני ביירן מהווה המצאה תקפה עבור המבקשת מס' 1, בעוד שההמצאות לאלינה סימקס ולמבקשת מס' 2 אינן כדין. מאחר שהבקשה התקבלה בחלקה ונדחתה בחלקה, החליטה השופטת שלא להורות על הוצאות.