תפ"ח 33793-10-22

תקציר

הנאשם הורשע בעבירה הבסיסית של רצח באדישות, הרשעה שהעונש המרבי עליה הוא מאסר עולם. העבירה, שבוצעה בפומבי, כללה קטטה מילולית שהסלימה לאחר שהנאשם עבר ליד בית כנסת, מה שהוביל לדקירתו הקטלנית של הקורבן באמצעות סכין שהנאשם נשא. בית המשפט דחה את טענת ההגנה העצמית, וקבע כי הקורבן לא תקף פיזית את הנאשם. הנסיבות שהובילו לאירוע לא העלו או הפחיתו מאשמתו של הנאשם. פצע הדקירה הבודד, שנגרם בבטן השמאלית התחתונה, הצביע על אדישות ולא על כוונה, אך השימוש בסכין ומיקום הפצע העצימו את חומרת העבירה. חוסר האכפתיות של הנאשם למצבו של הקורבן לאחר הדקירה, לצד מעשיו הרגועים במהלך מנוסתו מהמקום, העידו על מודעות למעשיו. חומרת העבירה, יחד עם עברו הפלילי הקודם של הנאשם ואי קבלת אחריות, הצדיקו עונש משמעותי. עם זאת, בית המשפט שקל גם את נסיבותיו האישיות של הנאשם ואת התמיכה שהעניק למשפחתו. לאור האלימות הגואה בחברה, גזר הדין הטיל אלמנט הרתעתי חזק. לפיכך, נגזרו על הנאשם 21 שנות מאסר, לצד מאסר על תנאי ותשלום פיצויים משמעותי למשפחת הקורבן. פסק הדין נועד לשקף את חומרת העבירה, לשמור על קדושת החיים ולשמש גורם מרתיע, תוך התחשבות בגורמים מקלים רלוונטיים.