ת"א 32566-02-19

תקציר

פסק הדין דוחה את תביעת התובע לזמי כנגד הנתבעים מכמה טעמים. ראשית, לזמי לא הביא ראיות מספקות לנזקים שנגרמו לו לכאורה בעסקת המקרקעין שהשתבשה, לרבות אובדן ימי עבודה, הוצאות שונות, עוגמת נפש ופגיעה בשמו הטוב. הוא גם לא הוכיח קשר סיבתי בין הנזק לבין מעשי הנתבעים. שנית, באשר לסכום של 250,000 ₪ ששולם לנתבע מועלם, לא הוכיח לזמי כי מדובר בנזק לא ממוני כהגדרתו בהסכם הגישור ביניהם. הוא לא הצדיק תשלום זה ולא הביא ראיות לנזק, לקשר שלו להפרה או לציפייה לקבלת פיצוי, כנדרש בחוק. בסוגיית האחריות מצאה השופטת את עדותו של לזמי בלתי מהימנה ותחת זאת קיבלה את גרסת האירועים שהציגו הנאשמים בירמן וח'ורי, שייצגו את לזמי ברכישת חלקת אדמה. השופט הגיע למסקנה כי ח'ורי היה מעורב בהכנת החוזה וייצג את לזמי, וכי בירמן, כמעסיקו של חורי, אחראי למעשיו של חורי. יתר על כן, השופט קבע כי שני עורכי הדין התרשלו באופן חמור בבדיקת הערות האזהרה שנרשמו לגבי הקרקע, אשר היו מגלות כי המגרש נמכר לאדם אחר. אלא שגם התביעה נגד חברת הביטוח מגדל נדחתה. לזמי טען כי פוליסת הביטוח של בירמן עם מגדל מכסה את תביעת הרשלנות, אך השופט חלק על כך, בנימוק שלא הביא ראיות מספיקות לכך שבירמן מסר למגדל הודעה בכתב על הנסיבות במהלך תקופת הפוליסה. הפוליסה התבססה על תביעות שהועלו במהלך תקופת הביטוח, ומאחר וההודעה לצדדים שלישיים נשלחה לאחר פקיעת תוקף הפוליסה, היא לא היוותה מקרה ביטוחי. לבסוף נדחתה גם התביעה נגד גבע, יועצו המשפטי של אלון הכרמל. השופט קיבל את טענתו של גבע כי מעורבותו הצטמצמה לאישור חתימות ואישור פרוטוקול החברה ולא כללה ייצוג מהותי בעסקה המדוברת. טענותיו של לזמי כי גבע עודד אותו לבצע את העסקה ויכול היה למנוע את המכירה למועלם לא הוכחו, ועדותו של גבע נמצאה אמינה יותר. משכך, קבעה השופטת כי יש לדחות את התביעה נגד כל הנתבעים בשל היעדר הוכחת נזק, ציפייה לנזק וקשר סיבתי. בנוסף, חויב לזמי לשלם לנאשמים הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין, כאשר לכל נאשם נקבעו סכומים ספציפיים.