רע"א 4484/06

תקציר

המבקש ביקש לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין הצגת ראיות ביחס לשתי תאונות דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. התאונה הראשונה, שהוגדרה אף היא כתאונת עבודה, נקבעה על ידי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי כחסרת קשר סיבתי לתלונותיו בעמוד השדרה של המבקש. למרות שהוועדה ציינה החמרה במצב קיים, היא שבה ואישרה כי לא קיים קשר סיבתי לתאונה, גם לאחר שמצבו של המבקש החמיר בעקבות טיפול. בבית המשפט המחוזי ביקש המבקש כי המומחה הרפואי, המיועד לתאונה השנייה, יעריך גם את הנזקים מהראשונה, במטרה להציג ראיות שיכולות לסתור את ממצאי המוסד לביטוח לאומי. אולם, בקשה זו נדחתה. בית המשפט לא מצא סיבה מוצדקת לסטות מאמות מידה משפטיות המאפשרות לסתור ראיות רק בתרחישים חריגים. בית המשפט הגיע למסקנה כי כל הערכת מומחה צריכה לקבל את מסקנת הוועדה הראשונית כי התאונה הראשונה לא גרמה לנכות. משערער המבקש על החלטה זו, בטענה שהיא מגבילה את שיקול דעתו של המומחה, אישר בית המשפט הבודק את החלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט הדגיש כי אחידות פרוצדורלית ועקביות עובדתית הושגו באמצעות הערכות ממצות של הוועדה, וקבע כי אין נסיבות מיוחדות המצדיקות פתיחה מחודשת של הסוגיה. משכך, נדחה הערעור, וחויב המבקש בתשלום שכר טרחת עורך דין עבור המשיבים, תוך הקפדה על הוראות הדין הקבועות הנוגעות לתביעות נכות.