ב"ל 11632-10-18

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב תובע שטען כי נפגע בעבודה ביום 31.1.2016 וביקש פיצויים בגין פגיעה בעבודה. הסוגיה הראשונה שנידונה הייתה האם התובע אכן סבל מפגיעה בעבודה במועד המדובר. בגרסת התובע, שנתמכה בעדותו של עמית לעבודה, נכתב כי חש כאבי גב עזים בעת שהרים תחנה כבדה. עם זאת, השופט מצא את גרסת התובע לאירועים לא משכנעת, בנימוק של היעדר ראיות בזמן אמת לתמיכה בטענתו. המסמכים הרפואיים לא ביססו את גרסתו של התובע, ובעדותו של הממונה לא נמסרו פרטים ספציפיים על האירוע. משכך, קבעה השופטת כי התובע לא הצליח להוכיח שפגיעתו אירעה בעבודה ביום 31.1.2016, ודחתה היבט זה של התביעה. הסוגיה השנייה בה נדונה הייתה האם תנאי העבודה של התובע תואמים את תיאוריית המיקרוטראומה, הכרוכה בתנועות חוזרות ונשנות המשפיעות על חלק גוף מסוים לאורך תקופה ממושכת. התובע טען כי עבודתו הפיזית כללה הרמה והורדה תכופות של חפצים כבדים, אך מהעדויות שהוצגו עלה כי תדירות ומשך המשימות הללו השתנו מאוד בהתאם לאופי העבודה. השופט הגיע למסקנה כי התובעת לא ביססה דפוס של תנועות חוזרות ונשנות הדרוש למיקרוטראומה, ולכן גם התביעה המבוססת על תיאוריה זו נדחתה. לסיכום, השופט פסק נגד התובע בשני המקרים, וקבע כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים, ובקשת התובע לפיצוי נדחתה.