ע"פ 6272/12

תקציר

המערער הורשע בחטיפה ובערעור על הכרעת הדין בנימוק שלא הוכח היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בחטיפה. בית המשפט דחה את טענת המערער והסביר כי לפי סעיף 369 לחוק העונשין, חטיפה היא עבירה פלילית שדינה מאסר עשר שנים. העבירה מחייבת שימוש בכוח, איומים או הונאה כדי להעביר את הקורבן ממקום למקום, דבר המהווה מעשה פלילי בפני עצמו. בית המשפט הבהיר כי הדגש בעבירה הוא על שלילת חירותו וחופש התנועה של הקורבן, ולא על מטרת החטיפה. עוד נקבע כי בניגוד לעבירות חטיפה ספציפיות, עבירת החטיפה "הצודקת" דורשת כוונה כללית ולא כוונה ספציפית. במקרה הנוכחי, המערער הכניס את המתלוננת בניגוד לרצונה לתא המטען של רכבו והסיע אותה למקום מבודד, דבר המהווה חטיפה. בית המשפט מצא כי המערער היה מודע למעשיו ולנסיבותיו, תוך מילוי דרישת היסוד הנפשי. כמו כן, בית המשפט דן בעונש בגין העבירה והסכים עם החלטת בית משפט קמא להטיל עונש מאסר, בהתחשב בחומרת העבירה, התכנון המוקדם והטראומה שנגרמה למתלוננת. בית המשפט שקל נסיבות פרטניות, כגון סיכויי השיקום של המערער והיעדר עבר פלילי, ומצא כי עונש מאסר קצר יחסית מוצדק. עוד קבע בית המשפט כי ניתן לשלול את רישיון הנהיגה של המערער, שכן הוא היה כלי מרכזי בביצוע העבירה. לבסוף, דחה בית המשפט את הערעורים והורה על התייצבותו של המערער למאסר בפועל. המשנה לנשיא נאור, השופט רובינשטיין והשופטת ברק-ארז הסכימו עם ההחלטה.