עת"מ 27344-08-21

תקציר

העתירה מבקשת לערער על החלטות המשיב כי החלטת מוסד התכנון לאשר בקשה להיתר בניה אינה תקפה עוד, ולבקש מבית המשפט להורות למשיב להאריך את תוקפה של החלטת מוסד התכנון. העותרים טוענים כי נגרם להם עוול בהחלטות המשיב וכי למשיב סמכות להאריך את תוקפה של החלטת מוסד התכנון והיה עליו לעשות כן בעניינם. בנוסף, טוענים העותרים כי לבית המשפט סמכות להאריך את תוקפה של ההחלטה ועליו לעשות כן בנסיבות מקרה זה. המשיבה טוענת כי החלטותיה סבירות ואין להתערב בהן, וכי אין לה סמכות להאריך את תוקפה של החלטת מוסד התכנון מעבר למועדים הקבועים בתקנות. זאת ועוד, המשיב טוען כי גם לבית המשפט אין סמכות כזו, וגם אם כן, הנסיבות אינן מצדיקות זאת במקרה זה. בית המשפט קובע כי עמדת המשיב סבירה וכי אין עילה להתערבות. בית המשפט מסכים עם המשיב כי אין לו סמכות להאריך את תוקפה של החלטת מוסד התכנון וכי החלטת מוסד התכנון פקעה בנובמבר 2016. עוד קובע בית המשפט כי העותרים לא הגישו בקשה להארכת תוקפה של ההחלטה בטרם פקעה, וכי גם אילו היו עושים כן, הבקשה הייתה מוגשת שנים לאחר פקיעת ההחלטה. זאת ועוד, בית המשפט קובע כי העותרים לא הוכיחו כי כל העיכובים לא נבעו מרשלנותם וכי המצב המשפטי בתחום התכנון, הבטיחות והסביבה לא השתנה. בית המשפט מדגיש את חשיבות הגבלת תוקפם של היתרי בנייה לשם הבטחת פיתוח הקרקע וזכויות הציבור, ומציין כי העותרים לא פעלו בשקידה בקידום הטיפול בבקשתם. לפיכך, בית המשפט קובע כי יש לדחות את העתירה. עם זאת, בהתחשב בנסיבות, בית המשפט לא יפסוק הוצאות לעותרים.