עת"מ 352/06

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מעמדה של אזרחית ונצואלה, העותרת מס' 2, אשר נישאה לאזרחית ישראלית, העותרת מס' 1. המחלוקת נוגעת לשאלה האם העותרת מס' 2 נחשבת ל"תושבת האזור" כהגדרתה בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003, אשר יגביל את יכולתה לקבל תושבות קבע בישראל בדרך של איחוד משפחות עם העותרת מס' 1. הסוגיה המרכזית היא קביעת מקום מגוריה של העותרת בין השנים 1998-2003, מחלוקת עובדתית שבמרכזה עומדת טענתה כי התגוררה בירושלים בתקופה זו. עמדת שר הפנים, המתבססת על התבטאויות לכאורה של העותרת, גורסת כי התגוררה בשכם עד שנת 2003. עם זאת, בית המשפט מוצא את עמדת השר בעניין עובדתי זה בלתי אמינה, שכן היא מסתמכת על טענות לא מבוססות וחסרה נתונים מאומתים. כמו כן נמתחה עליה ביקורת על כך שלא חקרה את גרסתה של העותרת לאירועים ולא עימתה אותה עם ראיות סותרות. בית המשפט מורה לשר הפנים לשקול עריכת חקירה של בני משפחתה של העותרת וספקי תצהירים לצורך בחינת טענתה כי היא מתגוררת בירושלים. אם השר יחליט על חקירה וימצא כי גרסת העותר אינה נכונה, יוכלו העותרים להגיש בקשה חדשה לאיחוד משפחות לפי חוק הוראת שעה. לעומת זאת, אם לא נערכה חקירה או שהממצאים תומכים בגרסתה של העותרת, על השר להניח כי התגוררה בירושלים בין השנים 1998 ל-2003 ולשקול מחדש את מעמדה לפי חוק הוראת השעה. עוד קובע בית המשפט כי לא ניתן לגרש את העותר עד לקבלת החלטה על ידי השר ויפסוק לעותרים החזר אגרת בית המשפט, בצירוף 5,000 ₪ ומע"מ שכר טרחת עורך דין. פסק הדין מדגיש את הצורך בקביעה עובדתית לפני כל דיון משפטי ומשאיר את השאלה המשפטית של מעמדו של העותר פתוחה לעיונו של השר.