ת"א 75271-12-19

תקציר

התובעים, ח.ח. חן, תבעו את מינהל מקרקעי ישראל על כך שלא הקצה להם חלקת אדמה במושב לאחר שהגיעו לכאורה להסכם לרכישתה. המינהל טען כי לא הושגה הסכמה, וכי המשא ומתן היה ראשוני וכפוף לאישורו הסופי, שמעולם לא ניתן. בית המשפט הסכים עם עמדת המינהל, וקבע כי לא היה הסכם בכתב בין הצדדים, וכי ההתכתבויות והמשא ומתן שנמשכו תשע שנים לא הניבו חוזה מחייב. לגופו של עניין, בית המשפט מצא כי קבלת התובעים להצעת המינהל מעולם לא נקבעה, וכי אישור הנהלת המינהל, מרכיב הכרחי לחוזה תקף, לוקה בחסר. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי תביעת התובעים לפיצויים, סעד חלופי, אינה מוצדקת. הוצאות שכר הדירה והוצאות המחיה של התובעים לא נגרמו עקב פעולות המינהל, והם לא הוכיחו את הסכום ששולם. רכישת הציוד החקלאי לא הוכחה כבאחריות המינהל, ותשלומי המיסים ששילמו התובעים היו קשורים להסכם הרכישה, שכלל תנאי השעיה עד לאישור המינהל. מכיוון שהחוזה לא נסגר סופית, ניתן היה להחזיר את הוצאות המס. תביעתם של התובעים להפסד הכנסה מיחידות חקלאות ואירוח נדחתה אף היא, וכך גם בקשתם לפיצוי בגין עוגמת נפש. האחרון לא ניתן משום שבית המשפט לא מצא קשר סיבתי בין המצוקה לבין פעולות המינהל, ופיצוי כזה מוגבל בדרך כלל למקרים מיוחדים. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, ובית המשפט הביע חוסר שביעות רצון מהתנהלות המינהל בתיק.