בר"ע 27249-10-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על המידע שסופק בלבד: **ניתוח משפטי: בר"ע 27249-10-25 יורם אלדי נ' המוסד לביטוח לאומי** **מבוא:** החלטה זו של בית הדין הארצי לעבודה דנה בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי חיפה, אשר דחה את ערעורו של המבקש על החלטת ועדה רפואית לעררים. המחלוקת המרכזית נסובה סביב השאלה האם פגימה נוירולוגית שממנה סובל המבקש נגרמה כתוצאה מפגיעת עבודה שהוכרה. **הרקע העובדתי:** המבקש, יליד 1964, החליק בדרכו לעבודה ופגיעתו הוכרה כפגיעת עבודה, הכוללת כאב גב תחתון ובלט דיסק בגובה L5-S1. לאחר מכן, התפתחו אצלו סימפטומים נוירולוגיים, לרבות כאב ברגל שמאל, ובדיקה מאוחרת יותר אף העלתה צניחת כף רגל שמאל וירידה בתחושה. ועדת רפואית לעררים, לאחר קבלת חוות דעת מייעצת מנוירולוג, קבעה כי הפגימה הנוירולוגית אינה קשורה לפגיעת העבודה, זאת למרות תלונות המבקש על הקרנה לרגל שמאל בסמוך לאירוע. **הליכים קודמים והתפתחות המשפטית:** 1. **החלטת הוועדה הרפואית הראשונה:** קבעה כי אין קשר סיבתי בין הפגיעה הנוירולוגית לפגיעת העבודה, תוך הסתמכות על חוות דעת נוירולוגית. בין היתר, צוין כי בדיקת EMG שבוצעה מספר חודשים לאחר האירוע לא הראתה ממצאים המתאימים לחבלה חריפה, וכי בירורים שונים שנעשו לא מצאו סיבה שניתן לייחס ללחץ על שורש העצב או תעלת השדרה. כמו כן, נלקחה בחשבון התעלמות של חוות הדעת מהמחלה הממארת הגרורתית שאובחנה אצל התובע. 2. **פסק דין מחזיר של בית הדין האזורי:** בהסכמת הצדדים, הוחזר העניין לוועדה הרפואית על מנת שתבחן אותו מחדש, תוך התייחסות למסמך רפואי מיום 30.10.2022, המתעד תלונה על כאב גב מזה כשבוע עם הקרנה לרגל שמאל. 3. **החלטת הוועדה הרפואית השנייה (בעקבות פסק הדין המחזיר):** הוועדה קיימה דיון נוסף, שבו שמעו את טענות המבקש ובא כוחו. בעקבות כך, נתבקשה הבהרה מיועץ נוירולוגי, תוך התייחסות למסמך מיום 30.10.2022. 4. **חוות דעת היועץ הנוירולוגי (לאחר פסק הדין המחזיר):** היועץ חזר וקבע כי על אף תלונות המבקש, לא נמצאו בבדיקות שנערכו בסמוך לאירוע סימני גירוי שורשי או הפרעה נוירולוגית. היועץ הדגיש כי רק פגיעה חבלתית חמורה במקלעת זנב הסוס יכולה לגרום להפרעה נוירולוגית חריפה, ואילו ממצאי הבדיקות בזמנים הרלוונטיים לא הצביעו על כך. היועץ גם התייחס למחלה האונקולוגית של המבקש, והפנה אפשרות להפרעות אחרות שאינן קשורות לחבלה. 5. **החלטת הוועדה הרפואית הסופית:** הוועדה אימצה את קביעת היועץ וקבעה כי אין קשר סיבתי בין פגיעת העבודה לליקוי הנוירולוגי. 6. **פסק דינו של בית הדין האזורי:** דחה את ערעור המבקש, וקבע כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר, נימקה את החלטתה בהרחבה, ולא נפל פגם בהחלטתה. נדחתה גם הטענה בדבר "אסכולה רפואית מחמירה". 7. **בקשת רשות הערעור בפני בית הדין הארצי:** המבקש חזר על טענותיו, בטענה כי הוועדה שינתה את הנימוק לדחיית התביעה, וכי קביעת היועץ בדבר העדר קשר סיבתי בהעדר הופעת שיתוק מיידי מהווה "אסכולה רפואית מחמירה", תוך הפניה לפסיקות קודמות. **עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **סמכות הוועדה הרפואית לאחר פסק דין מחזיר:** בית הדין הארצי מתייחס לטענת המבקש כי הוועדה אינה מוסמכת לשנות או להוסיף נימוקים לאחר פסק דין מחזיר. בית הדין מבהיר כי **אין בכך כלל גורף, וכי כל מקרה נבחן לגופו**. כל עוד שינוי הנימוק מוסבר היטב ומנומק רפואית, אין בכך בהכרח פגם. זוהי הבהרה חשובה לגבי גמישות הליכי הוועדות הרפואיות, ודגש על הצורך בנימוק רפואי מוצק. 2. **מהות שינוי הנימוק:** בית הדין קובע כי בענייננו **לא חל שינוי מהותי בנימוק שביסוד ההחלטה**. על אף שהוצגה ההתפתחות בדיווח על הכאב (בתחילה בלא הקרנה, ולאחר מכן עם הקרנה), הנימוק המרכזי לדחיית הקשר הסיבתי נותר זהה: **העדר ממצאים אובייקטיביים בהיבדקויות שנערכו בסמוך לאירוע, המעידים על פגיעה נוירולוגית חבלתית**. הדגש הוא על ההבחנה בין תלונה סובייקטיבית של כאב לבין ממצאים נוירולוגיים אובייקטיביים. 3. **חובת הוכחה ל"אסכולה רפואית מחמירה":** בית הדין שב ומדגיש את **חובת ההוכחה המוטלת על הטוען לקיומה של אסכולה רפואית מחמירה**. קביעה זו עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה (כפי שהוזכרה בהפניה לעניין גלובקוב), לפיה לא די בהפניה אגבית לפסקי דין אחרים, אלא יש להוכיח באופן קונקרטי את קיומה של אסכולה רפואית אחרת, מיטיבה יותר, רלוונטית למקרה הספציפי. 4. **הבחנה בין הפסיקה המוצגת לבין המקרה הנדון:** בית הדין מנתח לעומק את הפסיקות שהמבקש התבסס עליהן (עניין פישמן ועניין דמרי) ומראה כי **הנסיבות אינן זהות**. * **בעניין פישמן:** ההתפתחות ההדרגתית של הנזק הנוירולוגי התייחסה לתקופה של **ימים** ולא חודשים, וזאת בהקשר של מומחה שדן בבעיות עמוד שדרה. * **בעניין דמרי:** המומחה חזר בו מקביעתו לאור הצגת מסמך רפואי קודם לאירוע, והממצאים תאמו אבחנה של תחלואה ולא טראומה. בנוסף, נקבע שהתופעה שם הייתה "תולדה של מצב תחלואתי". ניתוח זה מדגיש את **חשיבות ההבחנה הדקדקנית בין מקרים שונים בפסיקה**, ואת הקושי להסיק באופן אוטומטי כי פסיקה אחרת מהווה "אסכולה מיטיבה" המחייבת את הוועדה. בית הדין מבהיר כי אינו בעל הכשרה רפואית, ועל כן אינו יכול להסיק ממספר פסיקות קטנות על קיומה של אסכולה רפואית משפטית. 5. **התייחסות מקיפה לממצאים הרפואיים:** בית הדין מאמץ את קביעת בית הדין האזורי, לפיה הוועדה התייחסה באופן מקיף למסמכים הרפואיים, כולל המסמך מיום 30.10.2022. הודגש כי גם בתאריכים הסמוכים לאירוע, **לא נמצאו ממצאים אובייקטיביים התומכים בפגיעה נוירולוגית חבלתית**. ההתייחסות למחלה האונקולוגית ולבירורים נוספים שנעשו, מחזקת את המסקנה כי הוועדה בחנה את התמונה הרפואית הכוללת ולא התעלמה ממנה. **מסקנה:** בית הדין הארצי לעבודה דוחה את בקשת רשות הערעור. הנימוקים המרכזיים הם: * הוועדה פעלה במסגרת סמכותה, ולא חל שינוי מהותי בנימוקים לדחיית הקשר הסיבתי. * לא הוכח קיומה של "אסכולה רפואית מחמירה", והפסיקה שהוצגה אינה מלמדת באופן חד משמעי על אסכולה כזו הרלוונטית למקרה. * הוועדה בחנה את כלל המסמכים הרפואיים והתייחסה כנדרש להוראות פסק הדין המחזיר. ההחלטה מדגישה את חשיבות הנימוק הרפואי המבוסס, את הצורך בהוכחה קונקרטית לטענות בדבר אסכולות רפואיות חלופיות, ואת הסמכות של הוועדות הרפואיות להסביר ולהרחיב את נימוקיהן, גם לאחר החזרה לדיון.