רע"פ 2129/13

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים בעניין עבירת חניה. המערערת טענה כי רכבם, שחנה שלא כדין, נושא תג נכה תקף ולכן יש לפטור אותו מעבירת החניה. עם זאת, בית המשפט קבע כי רכבו של המערער חנה באופן שהפריע לזרימת התנועה והיווה סכנה לעוברים ושבים, ומשכך לא עמד בקריטריונים לקבלת פטור לפי חוק חניה לנכים. הן בית המשפט המחוזי בירושלים והן בית המשפט העליון, אליו הגיש המערער בקשת רשות ערעור, הסכימו עם קביעותיהם של הערכאות הקודמות, וקבעו כי חניית הרכב לא עמדה בתנאים המצטברים הנדרשים לפטור מחניות נכים. שופט בית המשפט העליון הדגיש כי רשות ערעור ניתנת רק במקרים חריגים וכי טענות המערער הן חזרה על טענות שהועלו בדיונים קודמים, ולכן דחה את הבקשה. החלטה זו התקבלה מתוך הבנה כי המערערת לא עמדה לפחות בשניים מהתנאים הנדרשים להגנה משפטית וכי הערעור הוא ניסיון לחזור על פסקי דין קודמים, דבר שאינו מותר בשיטת המשפט בישראל.