רע"א 5156/17

תקציר

במקרה דנן, ביקשו המבקשים רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר דחה את בקשתם לדחות את בקשת הנאמן למתן הוראות בשל היעדר סמכות עניינית. מדובר בחייב, המשיב מס' 1, שהוכרז פושט רגל בשנת 2010, והמשיב מס' 2 מונה כנאמן על נכסיו. בעקבות פטירת אמו של החייב בשנת 2016, עתר הנאמן לבית המשפט בטענה כי החייבת זכאית למחצית מעיזבונה על בסיס הסכם שיפוי. בתחילה החליט בית המשפט המחוזי כי על בית המשפט לענייני משפחה לטפל בענייני זכויות בעיזבון, אך לאחר עיון מחודש הוא העניק לעצמו סמכות לפי פקודת פשיטת הרגל להסדיר את תוקפו של הסכם השיפוי, הקריטי לניהול נכסי החייב בכינוס נכסים. המבקשים ערערו על כך, וטענו כי אין להסדיר ירושה ועניינים חוזיים נלווים במסגרת הליכי פשיטת רגל בהינתן הנחיות שיפוטיות בחוק הירושה. עם זאת, בית המשפט סבר כי סכסוכים המשפיעים על חלוקת נכסים בפשיטת רגל צריכים להיות מטופלים במסגרת הליכים אלה כדי להבטיח ניהול יעיל ולשמור על סמכותו. כתוצאה מכך, סירבה ערכאת הערעור להתערב, והכריעה בסכסוך באופן פשוט דיו כדי שלא לפגוע בזכויות פרוצדורליות או מהותיות. הבקשה לדחות ולעכב ביצוע החלטות קודמות של בית המשפט נדחתה, והמבקשים חויבו בהוצאות משפט הן לנאמן והן לכונס הנכסים הרשמי.