ע"א 10558/07

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות תביעה לתשלום מוגדל של דמי שימוש נאותים במקרקעין שנתפסה על ידי המדינה. הקרקע הנדונה, בבעלות המערערת, נתפסה בשנת 1969 מכוח צו תפיסה צבאי לקרקע רחבת היקף באזור גוש עציון. המדינה שילמה למערערת דמי שימוש שנתיים על בסיס ייעודה החקלאי של הקרקע, אך המערערת דרשה דמי שימוש גבוהים יותר בטענה שהשימוש בפועל בקרקע הוא למגורים. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה לאחר שמצא כי המערערת לא הצליחה להוכיח את מיקומה וגודלה המדויקים של אדמותיה, ולכן לא הצליחה לבסס כי על אדמתה הוקמה התנחלות. עוד נקבע כי המדינה אינה מנועה מלחלוק על טענות המערערת בדבר גבולות הקרקע, שכן לא הכירה בהם קודם לכן. בית המשפט העליון דחה את הערעור. בית המשפט קבע כי ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי סבירים וכי המערערת לא הוכיחה את מיקום החזקותיה במקרקעין ואת היקפם. בית המשפט אף הסכים עם קביעת בית המשפט המחוזי כי המדינה לא הייתה מנועה מלערער על טענות המערערת, שכן התנהלות המדינה בעבר בנוגע לדמי השימוש התייחסה רק לגודל השטח ולא למיקומו. כמו כן, בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי שלא לאפשר הגשת חוות דעת משפטית פנימית מהמינהל האזרחי, שכן מדובר במסמך חסוי שהוכן לצורך הליכים משפטיים. לבסוף, ציין בית המשפט העליון כי החלטת המדינה להפסיק לשלם דמי שימוש במהלך הסכסוך לא הייתה מוצדקת, אך לא הורה על הוצאות, בהתחשב בהוצאות הניכרות של המדינה בבית המשפט המחוזי. כל אחד מהשופטים הסכים עם דחיית הערעור, אך השופט רובינשטיין הוסיף הערות בדבר נאותות פתיחת הליך לתיקון גבולות המקרקעין וחובתה של המדינה לבחון מחדש את עמדותיה.