ע"א 27/10

תקציר

ההחלטה לדחות את בקשת הפסילה של המבקש נובעת מהיעדר עילה אובייקטיבית ומחוסר שביעות רצון של המבקש מסכום ההוצאות שנפסק בפסק דין קודם. על פי הפסיקה הישראלית, אין לפסול שופט על סמך תחושותיו הסובייקטיביות או רגישותו המיוחדת של בעל הדין. המבחן לפסילת שופט הוא האם קיים חשש ממשי למשוא פנים או חשש אובייקטיבי למשוא פנים. במקרה זה, חוסר שביעות רצונו של המבקש נובע מההוצאות שנפסקו לו בערעור קודם, אשר לדעתו מעידות על אפליה ועוינות כלפיו. עם זאת, בית המשפט מוצא כי הסכום שנפסק היה סביר ואינו משקף כל משוא פנים או עוינות. פסק הדין מדגיש כי תפקידן של הוצאות משפטיות הוא לפצות את הזוכה בתיק על הוצאותיו המשפטיות, אשר לעיתים קרובות נמוכות מההוצאות שהוצאו בפועל. מאחר שהמבקש לא חויב בשכר טרחת עורך דין, הסכום שנפסק היה נדיב. בית המשפט מגיע למסקנה כי טענת המבקש נעדרת שחר, והמוצא הראוי לאי שביעות רצון מפסק הדין הוא בהליכי ערעור רגילים ולא בהליכי פסילה. לפיכך, בקשת הפסילה נדחית.