ע"א 3141/99

תקציר

במקרה זה דן בית המשפט העליון בערעור שעניינו סכסוך על כספים המוחזקים בידי נאמן, עו"ד ש. ז. פונדמינסקי, שמונה על ידי בית המשפט המחוזי לנהל נכסים שהועברו על ידי מגדל חברה לביטוח בע"מ, המערערת. כספים אלה יועדו לנפגע תאונת דרכים, בכפוף לאישור קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי. המערערת ביקשה להשיב כספים אלה לאחר שחלפה התקופה הסטטוטורית מבלי להבהיר את זכאותו של הנפגע להטבות האמורות. בית המשפט המחוזי דחה תחילה את תביעת המערערת, תוך שהוא מציין את תקופת ההתיישנות, שהיא שבע שנים בעניינים שאינם מקרקעין, החל מהנקודה שבה קמה עילת התביעה. עם זאת, בית המשפט העליון בחן את תחולת תקופת ההתיישנות של החוק, במיוחד כאשר ימיו האחרונים נפלו במהלך פגרת בית המשפט. בהתייחסו לסעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, קבע בית המשפט כי אם הימים האחרונים נופלים בתוך הפסקה, ההגבלה משתרעת על יום העבודה הראשון שלאחריו. יתר על כן, בית המשפט בחן את טיבם של דיני הנאמנות, והדגיש כי תביעת נהנה נותרת תקפה אלא אם הנאמן מכחיש את החזקת הנכסים בנאמנות או מפר חובת נאמנות. בהקשר זה, המשיב לא הצליח לקבוע מתי החלה תקופת ההתיישנות או מתי פקעה טרם הגשת התביעה. בית המשפט מצא כי טענת המערער לא התיישנה ולכן קיבל את הערעור, הפך את החלטת בית המשפט המחוזי והותיר את התיק לבחינה מהותית. פסק הדין הדגיש את המורכבויות המשפטיות כאשר מגבלות סטטוטוריות מצטלבות עם הפסקות שיפוטיות וחובות אמון.