ת"א 59714-04-25

תקציר

בסדר גמור. להלן ניתוח משפטי מקיף בעברית, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים משפטיים: **ניתוח משפטי: סמוהה נ' ססונס – סוגיות בוררות וביצוע פסק בוררות** **מבוא:** פסק הדין דנן עוסק בבקשה לעיכוב הליכים בבית משפט מחוזי, בהתאם לסעיף 5(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"). הבקשה הוגשה על ידי הנתבע, נסיר ססונס, אשר טוען כי המחלוקת הנדונה בבית המשפט נוגעת לסכסוך שהוכרע, או שעדיין נתון לסמכות בוררות, מכוח הסכם בוררות שנחתם בין הצדדים. התובע, משה סמוהה, מתנגד לבקשה וטוען כי מדובר בתביעה לאכיפת פסק בוררות, ולא בסכסוך חדש הנתון לסמכות הבוררות. **העובדות הרלוונטיות:** התובע והנתבע הם בעלי מחצית ממניות חברת "כיכר פטרה בע"מ". בשנת 2018, בעקבות מחלוקות, חתמו הצדדים על הסכם בוררות, לפיו מינו בוררת לדון בכל המחלוקות והסכסוכים הכספיים ביניהם, לרבות אלו הנוגעים לחברה. פסק הבוררות ניתן ביום 14.6.22 ואושר בבית המשפט ביום 21.11.22. בסעיף 89 לפסק הבוררות נקבע כי על שני הצדדים להעביר לחברה מימון בדרך של הלוואת בעלים, בחלקים שווים, לצורך פירעון הלוואה שנטלה החברה מבנק דיסקונט. נקבע כי הזרמת יתר של אחד הצדדים תהווה חוב של הצד השני להשלים את ההפרש, או לשלם מחצית מההפרש לצד המשלם, בצירוף שערוך. חיוב זה חל גם מחודש מאי 2021 ואילך. סעיף 90 לפסק הבוררות קבע כי הוכח כי הנתבע הזרים לחברה כספים בסכומים ניכרים מעבר לאלו שהזרים התובע, אך מצב הדברים השתנה מאז 2018. התחשיב התייחס להזרמות עד ליום 23.5.21, אך הובהר כי הנתבע חייב לשלם את חלקו במימון הנדרש, ולהשלים את הזרמת היתר של התובע, או לשלם מחצית מההפרש לתובע. **טענות הצדדים:** * **הנתבע (המבקש עיכוב הליכים):** * עסקת הלוואת הבעלים הנדונה בבית המשפט, נוגעת לתקופה שלאחר 23.5.21, ולכן מהווה פסק חלקי שאינו מכריע בשאלת ההזרמות לאחר תאריך זה. * הסכם הבוררות מקנה לבוררת סמכות רחבה לדון בכלל המחלוקות הכספיות, ולכן הסמכות לדון בסכסוך מושא התביעה נותרה בידי הבוררת. * הנטל להראות "טעם מיוחד" לחריגה מהסכם בוררות מוטל על התובע, והוא לא הרים נטל זה. * מדובר במחלוקת עובדתית ומשפטית חדשה המצריכה בירור מקיף, אשר דינה להתברר בהליך בוררות חדש, מכוח תניית הבוררות החולשת על כל הסכסוכים. * סעיף 39 לחוק הבוררות אינו חל, שכן תביעה מכוחו מוגשת רק לצורך פרשנות או השלמה של פסק בוררות, ולא במקרה של סכסוך חדש. * **התובע (המתנגד לעיכוב הליכים):** * התביעה הוגשה על בסיס סעיף 39 לחוק הבוררות, שכן חיובים נקבעו בפסק הבוררות, והסכסוך כבר הוכרע. * הדלת פתוחה להגשת תביעה לאכיפת פסק הבוררות. * לאור אופן התנהלות הבוררות, קיים טעם מיוחד שהסכסוך לא ימשיך להתנהל במסגרתה. * פסק הבוררות הכריע במחלוקת בין הצדדים, וכל שנותר הוא לאכוף את הפסק. * הסכם הבוררות משנת 2018 היה ספציפי למחלוקות דאז, ואינו חל על הזרמות כספים מאוחרות יותר. הוא פקע עם מתן פסק הבוררות. * ככל שנדרשת הבהרה לפסק הבוררות, הסמכות לכך היא לבית המשפט. **הכרעת בית המשפט:** בית המשפט דחה את הבקשה לעיכוב הליכים. **עקרונות משפטיים ונימוקים להחלטה:** 1. **סעיף 39 לחוק הבוררות – תביעה על פי עילת הפסק:** * בית המשפט קבע כי התביעה הוגשה בהתאם לסעיף 39 לחוק הבוררות, אשר מאפשר הגשת תובענה לבית המשפט על פי הזכויות והחיובים שנקבעו בפסק בוררות. * בהתאם לפסיקה (בע"א 7398/14 י. פריצקר ושות' חברה לבנין חיפה בע"מ נ' לוקי בניה ופיתוח בע"מ), תביעה זו מכונה "תביעה לפי עילת הפסק" ומוגשת כאשר עולה צורך לפרש או להשלים את פסק הבוררות על מנת ליישמו. * **חידוש משפטי/הדגשה:** בית המשפט מדגיש כי במסגרת דיון בתביעה על פי עילת הפסק, יש להתמקד אך ורק בתוכנו של פסק הבורר, ולהימנע מבירור טענות הצדדים לגופו של עניין. הדיון הוא אכיפתי ולא בירור מחלוקת חדשה. 2. **סיום סמכות הבורר (Functus Officio):** * בית המשפט קבע כי הסכם הבוררות משנת 2018, אשר מכוחו דנה הבוררת בחיובי הצדדים לפירעון ההלוואה, "מיצה את עצמו" עם מתן פסק הבוררת. * **עקרון משפטי:** בורר, כמו בית משפט, הוא "functus officio" – מלאכתו תמה עם מתן פסק הבוררות, וסמכותו לדון במחלוקת פקעה. * **פרשנות חוזית:** הסכם הבוררות אינו יכול לכלול באופן אוטומטי כל מחלוקת עתידית שתתעורר לאחר פסק הבוררות. הוא חל עד לסיום הליך הבוררות ומתן הפסק. 3. **היקף פסק הבוררות והמחלוקת הנוכחית:** * בית המשפט קבע כי המחלוקת הוכרעה ברמה העקרונית – נשיאה שווה בנטל. המחלוקת כעת היא האם התובע הזרים כספים כטענתו, או שמא יש לראותם בחלקם כהזרמות משותפות לנתבע, והאם עומדת לנתבע טענת קיזוז. * **פרשנות פסק הבוררות:** בית המשפט סבור כי פסק הבוררת ברור ואינו טעון הבהרה בנוגע לעקרונות. הנתבע אינו טוען שיש להשלים את פסק הבוררת (מצב שהיה עשוי להצדיק פנייה לבורר מכוח סעיף 22 לחוק הבוררות), אלא טוען לעצם קיומה של בוררות חדשה. * **הבחנה בין אי-קיום לפרשנות:** בית המשפט מבחין בין מצב של אי-קיום פסק הבוררות (שמוביל לתביעה על פי עילת הפסק) לבין צורך בפרשנות או השלמה של הפסק (שעשוי להצדיק פנייה לבורר או לבית המשפט מכוח סעיפים רלוונטיים בחוק). במקרה זה, בית המשפט קבע כי מדובר באי-קיום או קושי באכיפה, המצדיק תביעה על פי הפסק. 4. **אכיפה והליכי הוצאה לפועל:** * בית המשפט מציין כי התובע ניסה לממש את פסק הבוררות בהליכי הוצאה לפועל, אך בקשתו נדחתה. * **הצדקה לתביעה על פי הפסק:** מכאן, הבחירה של התובע להגיש תביעה על פי הפסק נראית ראויה בנסיבות המקרה, שכן דרכים אחרות לאכיפה (לפחות בשלב זה) נחסמו. **מסקנה:** בית המשפט המחוזי החליט לדחות את הבקשה לעיכוב הליכים. ההחלטה מבוססת על ההבחנה המשפטית בין תביעה לאכיפת פסק בוררות (המוגשת לבית המשפט מכוח סעיף 39 לחוק הבוררות) לבין סכסוך חדש הנתון לסמכות בוררות. בית המשפט קבע כי הסכם הבוררות מיצה את עצמו עם מתן פסק הבוררות, וכי המחלוקת הנוכחית נוגעת לאכיפת פסק שניתן, ולא לבירור סכסוך חדש. הדבר עולה בקנה אחד עם העיקרון המשפטי של "functus officio" בורר, ועם מטרת סעיף 39 לחוק הבוררות לאפשר לבית המשפט לדון ביישומו של פסק בוררות.