ת"א 39959-01-21

תקציר

פסק הדין דן בתוקפו של פסק בוררות בסכסוך כספי בין שני צדדים, שרולביץ' וינקוביץ'. השופט בוחן תחילה את טענת הסמכות ומפרש את סעיף הבוררות באופן רחב, ומאשר כי לבוררים הייתה סמכות להכריע בסכסוך. לאחר מכן מתייחס השופט לניסיונו של שרולביץ' להחליף בוררים וקובע כי מאחר שהסכים להליך בעת דיון הבוררות, הוא אינו יכול להתלונן עליו כעת. השופט דוחה גם את טענתו של שרולביץ' כי נמנע ממנו להציג את טיעוניו, שכן הוא אינו מפרט ראיות או טיעונים שנשללו. לאחר מכן, דן פסק הדין בטענותיו של שרולביץ' בדבר התיישנות התיישנות ואי קיומה של הודאה מצדו. השופט קובע כי גם אם טעו הבוררים בפרשנותם להיבטים אלה, אין בכך כדי להוות עילה לביטול פסק הבוררות. עוד מציינת השופטת כי טענות בדבר טעויות בהחלטת הבורר באשר לתוכן פסק הבוררות עצמו אינן עילות ביטול תקפות, ככלל, ואין מדובר במקרה המצדיק חריג. לאחר מכן מתייחס השופט לטענה כי הבוררים מיצו את סמכותם בכך שהוציא פסק בוררות ראשון, וקובע כי מאחר שהתיקון נעשה ללא בקשת הצדדים ומבלי שניתנה לשרולביץ' הזדמנות להתייחס אליו, הוא חורג מסמכותם של הבוררים ולכן בטל. לאור החשש ממשוא פנים מצד הבוררים, השופט קובע גם כי חלקה השני של הבוררות צריך להישמע בפני הרכב אחר. בסופו של דבר, פסק הדין מבטל את פסק הבוררות השני מיום 03.12.2020, מאשר את פסק הבוררות מיום 10.11.2020, ומציע כי אם ינקוביץ' ירצה להמשיך בהליך הבוררות, עליו להישמע בהרכב חדש. ההחלטה מתקבלת בהעדר הצדדים וניתנת ביום 03/08/2021.