סע"ש 2540-12-20

תקציר

התובע, סוכן מכירות מזה 37 שנים, תבע את מעסיקו בגין אפליה על רקע גיל לאחר שפוטר במהלך משבר הקורונה. הנתבעת טענה כי נאלצה לפטר 10% מכוח העבודה שלה בשל קשיים כלכליים, והתובעת נבחרה בשל ביצועים גרועים. עם זאת, בית הדין מצא כי הנתבעת לא הביאה כל ראיה בזמן אמת לתמיכה בטענה זו וכי התובע לא עודכן על בעיות ביצוע כלשהן לפני פיטוריו. יתר על כן, בית הדין לא השתכנע מנימוקי הנתבע מדוע נבחר התובע על פני עמיתים צעירים ממנו ומצא כי הסיבה האמיתית לפיטוריו היא גילו. השופט פסק לטובת התובע וקבע כי פיטוריו מהווים אפליה מחמת גיל והפרה של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. הנתבע חויב לשלם לתובע פיצוי לא ממוני בסך 80,000 ₪, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך 20,000 ₪. תביעות התובעת לפיצוי ממוני והודעה מוקדמת על תנאי העסקה נדחו מחוסר ראיות. לשני הצדדים הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.