ע"א 28723-04-20

תקציר

ערעורו של תיק זה מתקבל, ופסק דינו של בית משפט קמא מיום 3.4.2020 בטל. החלטה זו מתקבלת לאחר בחינת טענות התובעת כי הנתבעת לא עמדה במועד הפתיחה המובטח של הסניף כפי שסוכם. בית המשפט בוחן האם הייתה הפרת חוזה מצד הנתבעת, ומגיע למסקנה כי בהסכם הכתוב בין הצדדים לא צוין מועד לתחילה. השופט מצדד בנתבע, וסבור כי היעדר תאריך מוגדר בחוזה הוא מכוון, וכי הסברו של הנתבע לכך סביר. זאת, משום שמועד פתיחת הזיכיון כפוף לגורמים שאינם בשליטת הנתבעת. גם עדויותיהם של המגשר ובנו של התובע תומכות בטענת הנתבע כי לא הייתה הבטחה לפתיחת הסניף באפריל 2016. זאת ועוד, שני סעיפים בהסכם – 23.2 ו-23.4 – תומכים בגרסתו של הנתבע לאירועים, וטענת התובע כי העסק ייפתח תוך חודשיים-שלושה נחשבת לטענת שווא. מאחר שהתובעים לא הוכיחו די הצורך את טענתם, פוסק השופט לטובת הנתבע. גם תביעת התובעים להשבת תשלומם נדחית, שכן ההסכם קובע כי דמי הזיכיון לא יוחזרו בשום פנים ואופן. לבסוף, בניגוד לטענת התובעת, החוזה אינו סעיף מפלה בחוזה אחיד. משכך, פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר מתבטל, והתביעה נדחית. המשיב נדרש לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המערער, והערבות שהופקדה על ידי המערער תוחזר להם.