ת"א 10330-04-21

תקציר

בית המשפט דן בבקשה לסעד זמני שיחייב בנק לפתוח מחדש את חשבונו של המבקש, שנסגר בשל התנהגותו הבלתי הולמת של המבקש. הבנק טען כי הסגירה מוצדקת לפי סעיף 2 לחוק הבנקאות, המאפשר לבנקים לסרב לתת שירות באופן בלתי סביר. בית המשפט בחן את סיכויי התביעה ואת מאזן הנוחות – הנזק הפוטנציאלי למבקש אם החשבון יישאר סגור לעומת הפגיעה בבנק מפתיחתו מחדש. השיקול המרכזי היה האם סירובו של הבנק לספק שירותים היה סביר, בהתחשב בכך שהתנהגותו של המבקש לא כללה הפרעות יומיומיות או איומים פיזיים, אלא שני אירועים של תסיסה במשך שלוש שנים. בית המשפט מצא את הסירוב בלתי סביר, שכן אירועים אלה לא היוו הצדקה מספקת לסגירת החשבון. מסקנה זו נתמכה בכך שלמבקש היו חשבונות קיימים בבנקים אחרים, והבנק לא הציג ראיות משכנעות לצורך בסגירת החשבון, למעט טענות כלליות לשיבוש. בנוסף, בית המשפט לא השתכנע מטענות הבנק בדבר התנהגותו החריגה של המבקש ואי סדרים לכאורה, מה גם שהבנק לא הוכיח טענות אלה במידה מספקת. הבנק חויב לפתוח מחדש את חשבונו של המבקש בתוך 24 שעות, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים, נוכח גסות רוחו של המבקש והצורך באזהרה. ההחלטה הדגישה את חומרת סגירת החשבון והגבילה את העילות לכך, בעיקר בהתבסס על התנהגות הלקוחות, למספר פסקי דין ספציפיים.