ע"א 35/66

תקציר

מדובר בחלקת קרקע בסביון, אותה רכש מר קוט מחברת אפריקה ארץ ישראל להשקעות בע"מ (המערערת) והחל לבנות עליה מבנה. לפני סיום הבנייה העביר מר קוט את זכויותיו במקרקעין ובבניין הבלתי גמור למר וגב' פקהאוס (המשיבים). על פי החוזה בין המערערת לבין מר קוט, העברה כזו טעונה את אישורו של המערער. המערערת סירבה לתת את רשותה ודרשה מהמשיבים להשיב להם את הנכס. המשיבים סירבו שכן רכשו את הנכס מתוך הבנה כי בכיר בחברה המערערת, מר זלבסט, אישר את הרכישה. הצדדים הסכימו להסדיר את העניין באמצעות בוררות. הבורר פסק לטובת המשיבים, וקבע כי הם רכשו זכויות בנכס וזכאים לפיצוי בגין העברתו למערערת, שנקבע על 87,500 ל"י. לאחר מכן ניסתה המערערת להביא לביטול פסק הבוררות, בטענה כי יש בו טעויות הנראות על פניו וכי הבורר התנהל באופן בלתי תקין. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המערער, והוביל לערעור הנוכחי. הערעור, שנדון בפני השופטים קיסטר, אוסמן וכהן, מבקש להפוך את החלטת בית המשפט המחוזי. המערערת טוענת כי לא היו די ראיות כדי להצביע על כך שנתנו את הסכמתם לרכישה וכי הבורר הגיע למסקנות עובדתיות ומשפטיות שגויות. השופט קיסטר בוחן את חומר הראיות ומוצא כי גרסת המשיבים לאירועים אמינה יותר, במיוחד נוכח סכומי הכסף שהשקיעו בנכס. סביר גם כי הסכמתו של המערער ניתנה בעל-פה על-ידי מר זלבסט, וניתן לראות בשתיקתו בשעה שהמשיבים הוציאו כספים על הנכס כהסכמה מכללא. השופט כהן מסכים עם דחיית הערעור, ומדגיש כי תפקידו של בית המשפט מוגבל לקביעה האם נפלו טעויות על פני פסק הבוררות או אם הבורר התנהג שלא כשורה. מסקנתם של שני השופטים היא כי אין שחר לטענות המערער, והערעור נדחה. המערערת חויבה לשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך של 1,500 ל"י.