דנ"א 2882/20

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית הבקשה לדחייה. פסק הדין מחיל את הדינים הקיימים על נסיבותיו הספציפיות של המקרה, ועל כן אינו מצדיק דיון נוסף, ואף אינו מהווה תקדים. פסק הדין קובע כי מתקיימת דרישת ריבית ההטבה, והחיבור לתשתית הדרכים העירונית מקים חבות בהיטל עם הגשת הבקשה להיתרי בנייה. בית המשפט מבחין בין המקרה הנוכחי לפסקי דין קודמים בעניין תשלום הוצאות פיתוח, בנימוק שבמקרה זה חלות הוראות סעיף 9(א)(3) לחוק העזר להיטל, הקובע את אופן החישוב לניכוי דמי פיתוח. בית המשפט דוחה גם את טענת האפליה של העותר, תוך שהוא מצטט פסקי דין קודמים המכירים בחוסר יכולתם של אזרחים לתבוע זכויות מוקנות בתגובה לשינויים בחוק. זאת ועוד, נסיבותיו הספציפיות של המקרה נוגעות לחוק עזר להיטל שבוטל לפני שנים, והופך את טענות העותרת בדבר הוראות מעבר ללא רלוונטיות. בסופו של דבר, בהתחשב בכך שפסק הדין אינו קובע פסיקות חדשות ומתבסס על פסיקה קיימת, הבקשה לדיון נוסף נדחית, ולא נפסקות הוצאות למי מהצדדים.