עפ"ס 18056-07-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין בעניין עפ"ס 18056-07-26 (אברהם ויזלר נ' ישראל ומארשה פפר), העוסק בסוגיית פסלות שופט בהליך ערעורי: ### מבוא פסק הדין עוסק בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לפסול את עצמו מלדון בתיק לאחר שההליך הוחזר אליו מבית המשפט העליון. המערער טען כי הבעת עמדה מוקדמת של המותב ב"גלגולו הראשון" של התיק, ובמיוחד התייחסותו לסיכויי הערעור ולסוגיית ההוצאות, מעידה על "נעילת דעת" וחשש למשוא פנים. ### עקרונות משפטיים מרכזיים 1. **החזרת הדיון למותב המקורי:** בית המשפט העליון שב ומדגיש את הכלל לפיו כאשר ערכאת ערעור מורה על החזרת תיק לערכאה הדיונית, הכלל הוא שהדיון יוחזר לאותו מותב שדן בו מלכתחילה. החזרת התיק אינה מהווה כשלעצמה עילה לפסלות. 2. **מבחן "נעילת הדעת":** סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי אמת המידה לפסלות היא קיומו של "חשש ממשי למשוא פנים". בפסיקה נקבע כי הבעת עמדה של שופט – גם אם היא נחרצת – בתוך הליך משפטי, אינה מהווה בהכרח עילה לפסלות, כל עוד מדובר בעמדה המבוססת על חומר הראיות והטענות שהובאו בפניו, וכל עוד השופט מבהיר כי מדובר בעמדה לכאורית שניתנת לשינוי לאחר שמיעת הצדדים. 3. **התייחסות "למעלה מן הצורך" (Obiter Dictum):** העובדה ששופט הביע דעה לגבי סיכויי ההליך בטרם נשמעו כל הטענות, גם אם נעשתה "למעלה מן הצורך" (במסגרת החלטת ביניים או פסק דין שבוטל), אינה מקימה עילת פסלות אוטומטית. ביהמ"ש העליון מבהיר כי התייחסות למסמכים ולכתבי טענות בערעור, שבו ממילא מוסמך בית המשפט להכריע על יסוד הכתב, אינה מלמדת על נעילת דעת אלא על הפעלת שיקול דעת משפטי. ### חידושים ודגשים בפסק הדין * **הבחנה בין דעה משפטית למשוא פנים:** בית המשפט מבצע הבחנה חדה בין "דעה משפטית" המבוססת על הכתובים לבין "מניע אישי". כל עוד השופט פועל על בסיס התשתית הראייתית, אין מקום להסיק מסקנות בדבר היעדר נייטרליות. * **סמכות השופט בהליכי ערעור:** פסק הדין מחזק את הפרקטיקה של הכרעה בערעורים על בסיס חומר בכתב. משעה שהדין מאפשר לערכאת הערעור להכריע ללא דיון בעל-פה, לא ניתן לראות בבחינת המסמכים והבעת דעה לכאורית עליהם כפעולה המצדיקה את פסילת השופט. * **השלכות הדיוניות של החלטות קודמות:** בית המשפט מדגיש כי שינוי או "חוסר עקביות" בגישת השופט לעניין מסוים (כמו הוצאות משפט) בין שלב הדיון בבקשת עיכוב הביצוע לבין הדיון המהותי, אינו מהווה עדות ל"נעילת דעת". מדובר בהתפתחות טבעית של ההליך, המאפשרת לשופט לשקול מחדש את עמדתו לאור המשך הטיעונים. ### סיכום פסק הדין מהווה תזכורת לכך שהסף לפסילת שופט נותר גבוה מאוד. בית המשפט העליון מדגיש כי אין לראות בשופט "לוח חלק" חסר הבנה משפטית, וכי הבעת עמדה מנומקת המבוססת על הדין והחומר בתיק – גם אם הובעה בשלב מוקדם – אינה מהווה עילה לפסלות, שכן ההנחה היא ששופט מסוגל להפגין פתיחות מחשבתית ולבחון את טענות הצדדים בלב פתוח ובנפש חפצה גם לאחר שהביע את התרשמותו הראשונית.