ת"פ 8413-06-23

תקציר

השופט קבע שני אזורי ענישה נפרדים לשני כתבי האישום, למרות שהתביעה ביקשה אזור ענישה אחד לשניהם. השופטת נימקה החלטה זו בכך שהתיקים אינם קשורים, מתנהלים בזמנים ובמקומות שונים ונגד קורבנות שונים. הערכים המוגנים שהופרו בשני המקרים היו תחושת הביטחון ושלוות הנפש של הקורבנות. השופט העריך את חומרת העבירות ואת הנסיבות שבהן בוצעו. במקרה העיקרי, האיום לא היה חמור, שכן הוא נעשה בטלפון והצדדים הכירו זה את זה. במקרה השני, האיום על המוכר היה חמור פחות, אך ההתנהגות הכללית הייתה חמורה יותר, שכן הנאשם חיקה סכין והשליך חפצים לעבר המתלונן, דבר שגרם לבהלה. השופט התייחס למספר פסקי דין קודמים בעבירות דומות כדי לקבוע את טווח הענישה המתאים. השופט החליט כי תכליתו העיקרית של העונש במקרה זה צריכה להיות שיקום ולא הרתעה או גמול, בשל עברו הנקי של הנאשם, קבלת אחריות, מצבו הנפשי ונסיבות מקלות נוספות. השופט הטיל עליה שלושה חודשי מאסר על תנאי, כלומר הנאשמת לא תיכלא אלא אם תחזור לבצע עבירה בתוך 18 החודשים הקרובים. בנוסף, חויב הנאשם לשלם למתלונן פיצוי בסך 800 ₪ בתיק השני. השופט פסק גם על החרמת סכין והחזרת טלפון נייד הקשור לעבירות, והודיע לנאשמת על זכותה לערער על גזר הדין לבית המשפט המחוזי.