בג"צ 342/73

תקציר

פסק הדין מתייחס לשתי עתירות שהוגשו לבג"ץ המבקשות לחייב את יו"ר ועדת הבחירות המרכזית ואת רשות השידור למנוע שידור תעמולת בחירות לרשויות מקומיות ברדיו ובטלוויזיה לצד תעמולת בחירות לכנסת. לחילופין, ביקשו העותרים זמני שידור יחסיים לבחירות למועצות המקומיות. העתירות הוגשו לקראת הבחירות המקומיות ברמת גן ובתל אביב-יפו. בית המשפט קבע כי הסעיפים הרלוונטיים בחוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט-1959, אינם חלים על תעמולת בחירות מקומית. החקיקה מתמקדת במפורש בתעמולה לקראת הבחירות לכנסת, ולא מותירה מקום לשידורים מקומיים. בית המשפט מצא כי כוונת המחוקק לא הייתה לאפשר שידורים ארציים לכל רשימת רשויות מקומיות. לפיכך, טענת העותרים כי יש לאסור תעמולה לבחירות לכנסת אם תעמולת בחירות מקומיות אינה מותרת, אינה תקפה. באשר לשידורי טלוויזיה, ציין בית המשפט כי סעיף 5 לחוק הבחירות אוסר על הקרנת תעמולת בחירות, למעט לפי סעיף 15א. עם זאת, בית המשפט פירש זאת כתעמולה לבחירות לכנסת בלבד. עם זאת, החלטת היו"ר להתיר תעמולה מקומית בשידורים אלה אינה יכולה להיבחן על ידי בית משפט כלשהו, לפי סעיף 20ב לחוק. עוד הזכיר בית המשפט כי לרשות השידור שיקול דעת להקצות זמני שידור לתעמולת בחירות מחוץ לגדר סעיפים 15 ו-15א, והחלטתה לדחות את בקשת העותרים הייתה מוצדקת. לסיכום, שני הצווים המותנים מבוטלים, והעתירות נדחות. העותרים רשאים לערער ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית, אך לבית המשפט אין סמכות להתערב בעניין זה. פסק הדין ניתן ב-18 בספטמבר 1973.