בג"צ 148/84

תקציר

פסק הדין נסוב סביב עתירה המערערת על פסק דינה של המשיבה מס' 2, אשר הורה לעותרת להתגרש מהמשיבה מס' 3. העותרת, יהודייה, נישאה למשיב מס' 3, הינדי במקור, בטקס אזרחי בהודו. עם עלייתו ארצה התגייר הבעל, אך בני הזוג לא נישאו בשנית מבחינה דתית. העותר טען כי גיורו של המשיב 3 לא פעל על פי פקודת העדה הדתית (גיור), ולכן הוא אינו נחשב "יהודי" לפי חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין). המשיב מס' 3 טען כי הפקודה אינה חלה מאחר ששני בני הזוג הצטרפו לקהילה דתית מוכרת. בג"ץ פסק לטובת המשיבה מס' 3, בקובעו כי פקודת הגיור חלה רק בעת יציאה או הצטרפות ל"עדה דתית", קרי עדה מוכרת. מכיוון שאין בית משפט הינדי מוכר בישראל, הפקודה אינה חלה במקרה זה. יתר על כן, בית הדין הכיר באפשרות של גיור מחוץ לפקודה, במיוחד כאשר הדת החדשה מקבלת את הגר, ואילו הישנה לא. מאחר שהדת היהודית מקבלת את גיורו של המשיב 3 ואין טענה כי ההינדואיזם עדיין 'מחזיק' בו, הוא נחשב יהודי לפי חוק שיפוט בתי דין רבניים. בנוסף, בית הדין אישר כי לבתי הדין הרבניים סמכות לדון בהליכי גירושין ללא קשר למקום הנישואין או לטיבם (אזרחי או דתי). לפיכך, העתירה נדחתה, תוך שמירה על סמכותו של בית הדין הרבני במקרה זה. השופט א' ברק, השופט ד' לוין והשופט י' בך הסכימו עם ההחלטה.