ע"א 2529/04

תקציר

הכרעת הדין בתיק זה עניינה בסכסוך חוזי מורכב בין בעל קרקע, המכונה המערערת, לבין חברת תחנות דלק, סונול, על תנאיו של הסכם חכירה לחלקת קרקע שעליה הייתה אמורה לקום תחנת הדלק. עיקר המחלוקת נסובה סביב עיתוי תשלום דמי השכירות, כאשר המערערת טענה כי דמי השכירות שולמו 12 חודשים לאחר חתימת החוזה, ואילו סונול טענה כי יש לשלם את דמי השכירות רק לאחר הפעלת תחנת הדלק, דבר המותנה בקבלת היתר בניה. החוזה הכיל סעיפים שנראה כי תמכו בפרשנויות הצדדים. השופטים, השופט שטמר, השופט שפירא והנשיאה גינת, הסכימו פה אחד לדחות הן את הערעור והן את הערעור שכנגד, ובכך אישרו את החלטת בית המשפט קמא. הם פירשו את החוזה תוך התחשבות בכוונת הצדדים, בנסיבות יצירת ההסכם ובפסיקות קודמות של בית המשפט העליון. השופטים קבעו כי השעיית החוזה החלה מיום מתן היתר הבנייה, שהוא 10 באפריל 2000, ולא מיום חתימת החוזה. משמעות הדבר היא כי חובתה של סונול לשלם דמי שכירות החלה מיום 10 באפריל 2001. השופטים הדגישו גם את התנהלותו של המערער לאחר ההסכם, וציינו כי הוא לא דרש דמי שכירות עד מאוחר הרבה יותר, דבר התומך בפרשנותה של סונול לחוזה. יתר על כן, השופטים הסכימו כי פירוש החוזה על פי גרסת המערערת יוביל לתקופת שכירות העולה על 20 השנים המוסכמות, דבר שאינו סביר. במקום זאת, הם צידדו בפרשנותה של סונול, וראו בה תואמת יותר את כוונות הצדדים ואת המטרות הכלכליות של העסקה. בנוסף, השופטים לא ראו עילה להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא באשר להוצאות שנפסקו למערער, וקבעו כי כל צד יישא בהוצאות הערעור שלו. ההחלטה התקבלה על סמך סקירה מקיפה של החוזה, הנסיבות ותקדימים משפטיים רלוונטיים, והשופט שטמר פירט את פסק הדין בחוות הדעת.