ת"א 1576/06

תקציר

כך פסק הדין בתביעה אזרחית שהגישו התובעים, שותפות של חקלאים המגדלים אבטיחים, נגד הנתבעים. הנתבעת הראשונה היא חברה שרכשה תוצרת חקלאית מהתובעים והנפיקה להם ארבעה שיקים, אשר הוחזרו עקב חתימות לא מספיקות וחוסר כיסוי. הנתבעות השנייה והשלישית הן שתי חברות בבעלות הנתבעת הרביעית, המחזיקות ב-100% ממניותיהן. הנתבע השני מחזיק ב-100% ממניות הנתבעת הראשונה ומכהן כדירקטור בה. התובעים טענו כי יש להסיר את מסך ההתאגדות ולהטיל על הנתבעים השני והשלישי אחריות אישית לחובו של הנתבע הראשון, שכן הנתבעת הראשונה אינה אלא "חברת מעטפת", והנתבעות השנייה והשלישית הן ישות כלכלית אחת, שנכסיה משמשים בתמהיל ביניהם. לחילופין, טענו התובעים כי יש להטיל על הנתבע הרביעי אחריות אישית לחובו של הנתבע הראשון, בהיותו הבעלים בפועל של הנתבעים השני והשלישי, וכן בשל רשלנותו בפיקוח על הרוכשים שעבדו אצל הנתבע הראשון, לרבות הנתבע החמישי, שהיה מנהלו של הנתבע הראשון ובנו של הנתבע הרביעי. גם הנתבע החמישי נתבע באופן אישי, שכן הוא זה שניהל קשרים עסקיים ישירים עם התובעים ומסר להם את ארבעת השיקים המדוברים. בית המשפט קיבל את תביעת התובעים כנגד הנתבע החמישי, ודחה את התביעה כנגד הנתבעים האחרים. בית המשפט מצא כי הנתבע החמישי הוא זה שניהל מגעים עסקיים עם התובעים מטעם הנתבע הראשון ומסר להם את ארבעת השיקים נשוא התביעה, ביודעו כי חסרה להם חתימה אחת או שתיים ולכן יוחזרו על ידי הבנק. הנתבע החמישי פעל ללא אישורו של הנתבע הרביעי ובניגוד לנוהל החתימה הנהוג באופן עקבי בנאשם הראשון. בית המשפט דחה את גרסת הנאשם החמישי, לפיה הבנק יפדה שיקים חתומים בחתימות חסרות, בתנאי שהנתבע הרביעי יאשר זאת טלפונית, ויקבל את גרסת הנאשם הרביעי, שהייתה אף היא אמינה ומשכנעת. לפי גרסת הנאשם הרביעי, הוא נהג לחתום על שיקים ריקים, אותם מסר לנאשם החמישי, והבנק דרש גם חתימות של שלושה מורשי חתימה על שיקים של הנתבע הראשון. זה היה ההליך שחשף את ההטעיה של הנאשם החמישי. בית המשפט קבע, כי אין להסיר את אישיותו המשפטית הנפרדת של הנתבע הראשון ואין להטיל על הנתבעים השני והשלישי אחריות אישית לחובו של הנתבע הראשון, שכן התובעים לא הוכיחו כי התקיים יחס פסול בין ההון העצמי של הנתבעת הראשונה לבין הסיכונים וההתחייבויות שנטלה על עצמה, או שענייניהם של הנאשמים הראשון והשני/השלישי התנהלו בערבוביה. למרות שהנאשם הראשון נוהל באופן רשלני, אין בכך כדי להצדיק הרמת מסך ההתאגדות. עוד קבע בית המשפט כי אין להטיל על הנתבע הרביעי אחריות אישית לחובו של הנתבע הראשון בחוזה או בנזיקין. הגם שאדם המבצע עוולה נושא באחריות אישית למעשיו, והעובדה שביצע את העוולה כאורגן של תאגיד אינה פוטרת אותו מאחריות אישית, התובעים לא הוכיחו כי נוצר בינם לבין הנתבע הרביעי קשר מיוחד, אשר יטיל חובת זהירות אישית על האחרון כלפיהם. התובעים, אשר נתנו אמון מלא בנתבע החמישי ובאביו, לא טרחו לברר את היקף סמכותו של הנתבע החמישי, ועל כן הסיכון שלא נעשתה בירור זה מוטל עליהם. בנסיבות אלה, פעילותו של הנתבע הרביעי כמנהלו של הנתבע הראשון לא עלתה כדי רשלנות, אלא לכל היותר הגיעה לכדי טעות בתום לב או שיקול דעת לקוי, שאין בה כדי להטיל אחריות אישית. אשר לנתבע החמישי, קיבל בית המשפט את גרסת התובעים, לפיה הוא זה שהיה בקשר עסקי ישיר עמם ומסר להם את ארבעת השיקים המדוברים, ודחה את גרסתו. הנתבע החמישי חב אפוא באופן אישי בחוב של 47,258 ₪ לתובעים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד משיכת כל אחד מהשיקים ועד למועד פירעונם. בית המשפט הורה לנתבעת החמישית לשלם לתובעים 1,268 ש"ח אגרת בית משפט ו-7,500 ש"ח שכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ. התובעים חויבו לשלם לנתבעים השני עד הרביעי 7,500 ₪ שכר טרחת עורך דין, בתוספת מע"מ, בשל ההצלחה החלקית של תביעתם.