ע"פ 5857/19
פסק-דין עליון
תקציר
ערכאת הערעור דחתה את ערעורו של המערער על הרשעתו בסיוע לשני סעיפים של אונס בנסיבות מחמירות, אך קיבלה את ערעור המדינה על צו הפיצויים. בית המשפט אישר את העונש שהוטל על המערער, והדגיש כי גזר הדין הוא הליך עתיר ניואנסים המתחשב בגורמים שונים ואינו משוואה מתמטית בלבד. בית המשפט מצא כי סיועו של המערער היה חלק בלתי נפרד מביצוע מעשי האונס וכי נוכחותו ומעשיו אפשרו את ביצוע העבירות. באשר לצו הפיצויים, ביטל בית המשפט את החלטת בית משפט קמא שהתנה את תשלום הפיצויים בזמינותו של הנפגע במועד קצוב. ערכאת הערעור קבעה כי החלטת בית משפט קמא נעדרת בסיס משפטי ונימוקים, וכי אין בהיעדרו של הנפגע כדי להיטיב עם הפוגע או להעניש את הקורבן. הם הגיעו למסקנה כי החובה לפצות את הנפגעת עומדת בעינה, בין אם "נמצאה" ובין אם לאו, וכי צו הפיצויים מבטא הכרה חברתית בסבלה.
חקיקה מקושרת
ע"פ 5857/19 מדינת ישראל נ' אמנאל טקיה, עליון (25.1.2021)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.