רע"פ 4031/05

תקציר

ההחלטה המדוברת היא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתיק עבירת תנועה. פסק הדין של ערכאה נמוכה יותר, שהרשיע את המבקש באי התייצבות בצומת ובנהיגה רשלנית, יעמוד בעינו. המבקש טען כי קיים פער בין האישום לבין העובדות שהוצגו בכתב האישום, טענה שבית המשפט המחוזי סבר כי היה צריך להעלותה ברמת בית המשפט לתעבורה. בית המשפט המחוזי דחה גם את הטענות בדבר חומרת העונש, נוכח אשמתו התורמת של הצד השני המעורב בתאונה, והדגיש כי רשלנותו של המבקש גרמה לתאונה. בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון נדחתה, שכן השופטים הסכימו עם החלטת בית המשפט המחוזי ולא מצאו טעמים משפטיים או בעלי עניין ציבורי המצדיקים ערעור נוסף. השופטים ציינו כי היה על המבקש להעלות את נושא כתב האישום בשלב מוקדם יותר של ההליך, וכי בכל מקרה, בית המשפט לתעבורה יכול היה להרשיע את המבקש בעבירה אחרת אך קשורה. הם גם דחו את הטענות בדבר אשמתו של הצד השני, והדגישו כי אין מדובר בסיבה מוצדקת לזיכוי או לעונש קל יותר וכי רשלנות המבקש הייתה גורם הכרחי בתאונה. באשר לניסיונותיו של המבקש לערער על הממצאים העובדתיים הנוגעים לשדה ראייתו, הדגישו השופטים כי רשות הערעור לא נועדה לבחון מחדש עובדות המוסכמות על ערכאות נמוכות יותר. דחייה זו של בקשת רשות הערעור משמעה כי המבקש מיצה את כל אפיקי הערעור, וגזר הדין המקורי עומד בעינו.