ת"א 15066-11-20

תקציר

במקרה זה, התובע, מהנדס חשמל בשנות החמישים לחייו, נפצע בתאונת דרכים בשנת 2014 והגיש תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. המחלוקת העיקרית בין הצדדים הייתה באשר לגובה הפיצויים להם זכאי התובע. בית המשפט מינה מומחה רפואי אשר סבר כי נכותו הרפואית של התובע עומדת על 5%, אשר בית המשפט מצא כי משקפת גם את נכותו התפקודית. קביעה זו התקבלה על סמך ממצאי המומחה ובהתחשב בגילו של התובע, בעיסוקו ובהשפעת הנכות על עבודתו. בית הדין חישב את הפסדי השכר של התובע בעבר ובעתיד, ומאחר ששכרו עלה מאז התאונה, נקבע כי שכר הבסיס עומד על 24,275 ש"ח לעבר ו-26,690 ש"ח לעתיד. עם זאת, לתובע לא נפסק כל פיצוי בגין הפסדי שכר בעבר, שכן לא הוכח כי נגרם לו. בגין הפסדי שכר והפסדי פנסיה עתידיים, פסק בית הדין לתובע סכום גלובלי של 81,878 ₪, לצד 10,235 ₪ עבור הפרשות לפנסיה, בהתבסס על יתרת שנות חיי העבודה של התובע. כמו כן פסק בית המשפט לתובע 5,000 ₪ כל אחד עבור הוצאות רפואיות ועזרה מאחרים, ו-10,178 ₪ עבור נזק לא ממוני. בסך הכל חויב הנתבע לשלם לתובע סך של 112,291 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. לתובע ניתנה זכות ערעור על ההחלטה.