ע"ח 50391-12-17

תקציר

במקרה זה הוגש ערעור על החלטת בית משפט קמא לבטל איסור של 30 יום על שימוש במשאית ובנגרר בשל משקל עודף. הרכב, שהופעל על ידי עובד של המשיב, חרג ממגבלות המשקל המותרות בשיעור של 22.5% למשאית ו-21% לנגרר, המהווה עבירת תנועה לפי תקנה 85(א)(5) לתקנות התעבורה. המשטרה אסרה מיד על השימוש ברכב וציינה אותו כ"עבירת תנועה המסכנת את משתמשי הדרך". בית משפט קמא הבחין בין איסור שימוש "רגיל", המחייב שימוע לנהג, לבין איסור בשל משקל יתר, שאינו מחייב. היא טענה כי החלטות מנהליות כאלה חייבות להיות מידתיות ומנומקות, והציעה איסור זמני של 5 ימים כדי לאפשר שימוע. עם זאת, גישה זו נדחתה בערעור. ערכאת הערעור חלקה על דרישתו של בית משפט קמא לקיים דיון או הנמקה לאיסורי משקל מופרזים, תוך שהיא מצטטת מסגרת משפטית מבוססת המאזנת זכויות בכך שהיא מאפשרת לבעל הרכב לערער על האיסור בבית המשפט. הוכר נחיצות ההנמקה בהחלטות מנהליות, וצוין כי הניירת המשטרתית אכן כללה הנמקה בסיסית. הומלץ לעדכן את טפסי המשטרה כך שיציינו במפורש נימוקים לאיסורים הנוגעים למשקל יתר. בסופו של דבר, ביטל בית המשפט לערעורים את האיסור על ידי בית משפט קמא, והותיר אותו על כנו למשך 20 יום, תוך הכרה בנסיבות המקרה הספציפיות ובחריגות הפרוצדורליות, כך שיהיה בתוקף עד ליום 2.1.2018.