ת"א 5166/03

תקציר

במקרה זה, תלמיד חטיבת ביניים בירושלים, התובע, תבע פיצויים בגין פציעות שנגרמו לו על ידי חברו לכיתה שתקף והכה אותו. הנתבעים, שהיו אחראים על תחזוקת בית הספר וביטוחו, הכחישו אחריות. השופטת מצאה כי התובע לא הצליח להוכיח את גרסתו לאירועים ותחת זאת קיבל את גרסת הנתבע כי התובע וחבריו תקפו את בן כיתתו, שפעל מתוך הגנה עצמית. לפיכך, קבע השופט כי הנתבעים אינם אחראים לנזקי התובע. גם אם בית המשפט היה מקבל את גרסת התובע לאירועים, הוא עדיין היה דוחה את התביעה. המורים לא התרשלו בכך שלא צפו קטטה או פיקחו על התובע, שכן הנסיבות לא הצדיקו השגחה צמודה. כמו כן, מצבו של בית הספר לא היווה סיכון בלתי סביר, ולא היה קשר סיבתי בין מצב בית הספר לבין פגיעתו של התובע. השופט התייחס גם לשאלת הנזק, וציין כי פגיעתו של התובע גרמה לנכות לצמיתות בשיעור של 6.5%. עם זאת, מאחר שהנכות הייתה אסתטית בעיקרה ולא השפיעה על עבודת הכפיים של התובע, השופט היה פוסק פיצויים בסך 12,000 ₪ בלבד, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. בפסק הדין הודגש כי טענת התובע נעדרת שחר, והנתבעים אינם אחראים לאירוע.