פ"א 24961-11-10

תקציר

הערר מתייחס לבקשת הנאשמים לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי לעיין בחומר חקירה בעקבות כתב אישום שהוגש נגדם בגין עבירות שונות, לרבות העסקת עובדים זרים שלא כדין. עיקר המחלוקת נסובה סביב שני נושאים: ראשית, חקירות של רשויות שונות, לרבות התובעת, וחקירות של נציבות שירות המדינה; שנית, דפי הרישום הפלילי והמשמעתי של עדי התביעה. בית המשפט המחוזי קבע כי אין צורך לגלות את המסמכים המבוקשים לנתבעים, והביא את הנתבעים לערער על ההחלטה. הטענה המרכזית בערעור היא כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא קיים דיון בעל-פה ולא עיין במסמכים שבמחלוקת בטרם נתן את החלטתו. שופט בית המשפט העליון שדן בערעור מסכים, ומציין כי בעוד שבדרך כלל סומכים על התביעה למלא את תפקידה, במקרה זה יש לבחון את תוכנם של המסמכים שבמחלוקת כדי לקבוע האם הם מהווים "חומר חקירה" שיש לגלותו להגנה. זאת, במיוחד לאור העובדה שנערכו בירורים שונים וכי המסמכים המבוקשים עשויים להכיל ראיות רלוונטיות. באשר לסוגיה השנייה, בית הדין קובע כי יש לבחון את הרישום הפלילי והמשמעתי של עדים כדי לקבוע אם יש בהם מידע כלשהו שיכול להועיל להגנה, תוך איזון בין זכויות הנאשם לבין זכויות העדים והאינטרסים הציבוריים. לפיכך מורה בית הדין לתביעה לאתר את המסמכים הרלוונטיים הנוגעים לחקירת נציבות שירות המדינה ואת הרישומים הפליליים/משמעתיים של העדים, לבחון אותם על פי אמות המידה שנקבעו בהחלטה, ולמסור לנאשמים הודעה מפורטת בעניין. אם הנאשמים עדיין סבורים שלא נמסר להם כל חומר החקירה הרלוונטי לאחר קבלת הודעת המדינה, יקיים בית המשפט המחוזי דיון כדי לקבוע אילו מסמכים יש לחשוף.