ע"פ 246/54

תקציר

מדובר בפסק דין בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב להרשיע את הנאשם, יוסף זבג, בפריצה וגניבה לפי סעיף 297(א) לפקודת חוק העונשין, 1936. הערעור מערער על ההרשעה וגזר הדין, שכללו שלוש שנות מאסר על תנאי, קנס של 750 IL או מאסר נוסף של תשעה חודשים במקום הקנס. השאלה המרכזית היא האם די היה בראיות שהוצגו במשפט כדי להרשיע את הנאשם, בפרט לעניין מהימנותם של עדים מסוימים והדרישה לאישוש ראיות. השופטים קובעים כי עדותם של שני עדים, מרדכי אסא ודניאל ונטורה, שהיו מעורבים באירועים שהובילו לפשע, יכולה להיחשב יחד כראיה תומכת. הם מבהירים את הכללים לגבי מהימנותם של סוגים שונים של עדים, כולל שותפים ומעורבים בעבירה. במקרה זה, כמקבל הסחורה הגנובה, עדותו של אסא דורשת אישוש, המצוי בעדותו של ונטורה ובפרטים מסוימים בעדותו של הנאשם עצמו. עוד מציינים השופטים כי הקנס שהוטל לא היה צריך להיות ניתן להמרה למאסר העולה על שלושה חודשים, כפי שנקבע בפקודת החוק הפלילי. לפיכך, הם מתקנים את העונש בהתאם, אך מקיימים את החלטת בית המשפט המחוזי.