בג"צ 5558/23

תקציר

פסק הדין דוחה עתירה שעניינה בנייה על קרקע שנחשבה לשליטת הרשות הפלסטינית אך כפופה לצו איסור בנייה ישראלי משנת 2004. העותר טען כי הם אינם מפרים צווים כלשהם בשל תפיסת השיפוט של הקרקע. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי אי ידיעת החוק אינה מכשירה בנייה בלתי חוקית, במיוחד כאשר צו איסור הפרסום הוצא ופורסם כדין. העותר לא הביא ראיות להליכי רישוי יזומים מול הרשות הפלסטינית. בית המשפט אישר גם את שיקול דעתו וסמכותו של המפקד הצבאי, בהתחשב בכך שלא הייתה עילה מוצדקת להתערב בהחלטות בעניינים ביטחוניים וצבאיים. בית המשפט הכיר בהשלכות השליליות שנגרמו לתושבים המקומיים כתוצאה מבניית גדר התפר ומההגבלות הנלוות אליה, אך ציין כי הבנייה התנהלה ללא ההיתרים הדרושים. בפסק הדין נקבע כי שיקולי הביטחון גברו על טענות העותר, והביאו לדחיית העתירה. העותר חויב בהוצאות משפט של המשיבים בסך 3,000 ₪. ההחלטה התקבלה רשמית ב-12 בפברואר 2024.