ע"א 5208/20

תקציר

בערעור משפטי שדן בסכסוך שכר טרחה בין שני עורכי דין, ערער המערער על החלטת בית משפט השלום בירושלים, אשר דחה את בקשתו לפסול את השופט בשל חשד למשוא פנים. תחילה ביקש המשיב פסק דין מקוצר בגין שכר טרחת עורך דין שלא שולם בסך 68,250 ₪. למערער ניתנה רשות להתגונן, והותווה הליך להגשת מסמכים מכוח תקנה 214ב1. לאחר עיכובים פרוצדורליים וחילוקי דעות בנוגע להגשת כתב תביעה מתוקן, ביקש המערער שוב ושוב לדחות את התביעה ולפסול את השופט, תוך שהוא מציין משוא פנים שניכר לכאורה במהלך דיון שלא לציטוט. הוא טען כי אמירה על הסדר פשרה בסך 10,000 שקל מרמזת על הטיה שיפוטית לפני הצגת הראיות. השופט הבהיר כי דיונים אלה הם הערכות סיכונים סטנדרטיות ואינם מעידים על תוצאות סופיות. בית המשפט לא מצא עילה לפסילה, שכן הערות שנאמרו היו במסגרת דיאלוגים פרוצדורליים טיפוסיים, והדגישו את הצורך של שופטים לנהל הליכים ביעילות, אפילו בשלב מוקדם. ניסיונותיה של המערערת לתייג החלטות פרוצדורליות אלה כאינדיקציות למשוא פנים נדחו. הערעור נדחה, תוך קביעת בית המשפט כי על המערערת לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 7,500 ₪, ובכך אישר את תקינותם וניהולם ללא משוא פנים של הליכי המשפט. פסק דין זה מדגיש את הרף הגבוה הנדרש להוכחת הטיה שיפוטית רק על סמך הערכות מסוכנות מקדמיות.