ע"א 2230/92

תקציר

פסק הדין במקרה זה עוסק בערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שדחה את תביעתו של מבוטח לקבלת דמי ביטוח בעקבות התאבדותו של המבוטח. חברת הביטוח המשיבה סירבה לפצות את המערערת, תוך שהיא מציינת תשובות שגויות שמסרה המבוטחת בהצהרת הבריאות שלה כעילה לפטור. בית המשפט העליון דחה את הערעור, ואישר את פסיקת הערכאה הנמוכה יותר. על פי פסק הדין, חברת הביטוח פטורה מתשלום תגמולים אם המבוטח אינו מספק תשובות מלאות וכנות לשאלות בכתב שהוצגו על ידי המבטח. כוונה להונות אינה תנאי מוקדם לפטור במקרים כאלה. את תשובות המבוטח יש לבחון מנקודת מבטו של אדם סביר העונה בתום לב. במקרה זה, הכחשת מחלת הנפש של המבוטח והיעדר טיפול מרופאים מקצועיים נמצאו כתשובות שגויות. יתר על כן, התאבדות אינה נחשבת ל"תאונה" והתשובות השגויות שניתנו על ידי המבוטחת היו מהותיות להחלטת חברת הביטוח לבטח אותה. חברת הביטוח פטורה אפוא מתשלום תגמולים. בנוסף, מתח בית המשפט ביקורת על באי כוח המערערים על חריגה ממגבלת העמודים בטיעוניהם בכתב וציין כי יש להחיל פרשנות מצמצמת של הדין הרלוונטי כדי להבטיח מסירת העתקי תשובות למבוטחים. הימנעותה של המערערת מלחלוק על אמיתותה של הצהרת הבריאות משמעה גם קבלת תוכנה.