עת"מ 37099-06-13

תקציר

העותר, המבקש מקלט בישראל, טען כי יש לסווג את "ראיון הזיהוי" שעברו כ"ראיון בסיסי". לטענתם, נפל פגם פרוצדורלי בעניינם, שיכול להצדיק התערבות של בית המשפט. עם זאת, השופט קבע כי הראיון המדובר אכן היה ראיון זיהוי ולא ראיון בסיסי. השופט ביסס את החלטתו על פסיקות קודמות של בית המשפט העליון ובית המשפט המחוזי בתל אביב במקרה דומה (ת"א 3245-07-12 NWORA CHIMAOBI OKPARA נ' משרד הפנים), אשר קבע הבחנה ברורה בין ראיון זיהוי לבין ראיון בסיסי. זאת ועוד, השופטת לא מצאה ממש בטענות העותרים בדבר פגמים פרוצדורליים ואישרה את דחיית בקשתם למקלט. השופט דחה גם את טענת העותרים כי נשקפת סכנה לחייהם אם יגורשו חזרה לארצם, בקובעו כי טענותיהם חסרות בסיס אובייקטיבי וסותרות את העובדות. העותר לא הוכיח חשש מבוסס היטב מפני רדיפה בהתבסס על העילות המפורטות באמנת הפליטים. בנוסף, ציין השופט כי טענות העותר בדבר מסוכנות אינן עקביות וחסרות מהימנות. מאחר שהעותר לא הביא ראיות לרדיפה או לאיומים על חייו, קבע השופט כי עקרון "אי-ההחזרה" אינו חל במקרה זה. משכך, העתירה נדחתה, והעותר חויב לשלם למשיב 4,000 ₪ הוצאות משפט.