עמ"ת 18288-08-11

תקציר

המערער ערער על החלטת בית משפט השלום לעכבו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בגין הפרת צו הגנה. צו ההגנה, שניתן ביום 3.3.2011, אסר על המערער להיכנס לבית משפחתו או להימצא בטווח של 200 מטרים ממנו ולהוציא חפצים כלשהם מהדירה. הצו הוארך ב-8 במאי 2011. אולם, ביום 15.7.2011 הגיע המערער לדירה, דפק בדלת והתקשר לבתו. הוא אמר לה שהוא רוצה לצלם ולהכניס בגדים לדירה. הפרה זו של צו ההגנה הובילה להגשת כתב אישום נגדו. בית משפט השלום קיים דיון בבקשה להארכת מעצרו של המערער וטען כי ידע על הצו אך לא היה מודע לפרטיו. בית המשפט בחן גם האם הצו הוצא ללא סמכות ואם קיימת עילת מעצר על בסיס מסוכנות. מנגד, טען המשיב כי המערערת עודכנה על הצו ובחרה שלא לפעול על פיו, וכי הצו תקף. בית משפט קמא הסכים עם המשיב ונתן החלטה מפורטת, תוך שהוא מוצא את המערער אשם בהפרת הצו, בידיעה מלאה עליו ובסכנה לאחרים. על החלטה זו הוגש ערעור, כאשר בא כוח המערער חזר על אותן טענות. עם זאת, ערכאת הערעור דחתה את הערעור בקובעה כי ידיעתו של המערער על הצו הייתה ברורה וכי הצו עצמו תקף. בית המשפט אף הסכים עם החלטתו של בית משפט קמא בעניין עילת המעצר, ומצא כי מעשיו של המערער והרקע שלו מסוכנים. לפיכך נדחה הערעור, ואישר את החלטת בית משפט קמא לעצור את המערער עד תום ההליכים המשפטיים.