ת"פ 3696/09

תקציר

בפסק דין שניתן ביום 10.2.2011 הורשע הנאשם במעשה מגונה בפומבי, לפי סעיף 349(א)(1) לחוק העונשין. הפרשה התגלגלה ביום 26.3.2009, עת הבחינה המתלוננת בנאשם מאונן ברכבו ברחוב משה דיין בירושלים. למרות הכחשתו של הנאשם כי ביצע את המעשה לעיני הציבור, עדויות העדים, לרבות עדויות המתלוננת ואמה, תמכו בטענת התביעה. הנאשם הודה במעשה אך טען כי וידא שאף אחד לא נמצא בסביבה על ידי שימוש במראות רכבו באזור חשוך כביכול. עם זאת, בית המשפט מצא כי הימצאות ברחוב ציבורי ראשי ללא ספק הפכה את המעשה לגלוי לציבור, תוך מילוי ההגדרות המשפטיות של ציבורי ו"בפני אדם אחר". ההגנה טענה כי המעשה לא נועד להיות עד ונבע מעניינים אישיים, אך לא חלקה על התרחשות המעשה. למרות שהכיר במקום כחשוך ובהיעדרם של אחרים, הדגיש בית המשפט כי מודעותו של הנאשם לעוברי אורח פוטנציאליים הפכה את מעשהו לפומבי ובפני אדם אחר, על פי אמות מידה משפטיות. עדותה העקבית של המתלוננת, שנעזרה בראיות נסיבתיות, ניצחה את הטענות בדבר טריוויאליות וטעות. בית המשפט דחה את טענות ההגנה בדבר היעדר חקירת משטרה של חברתה של המתלוננת, וקבע מהן הראיות המספיקות להרשעה. לסיכום, בית המשפט קבע כי התביעה הוכיחה למעשה את אחריותו הפלילית של הנאשם מעבר לספק סביר.