עת"מ 36284-07-22

תקציר

העתירה, שביקשה לחשוף מידע מדובר צה"ל לפי חוק חופש המידע, תימחק. חוק חופש המידע, הנשלט על ידי שני רציונאלים עיקריים – הטעם הדמוקרטי וסיבת הבעלות – מעניק את הזכות לקבל מידע מרשויות ציבוריות, אם כי לא זכות מוחלטת. אכן, החוק מפרט מצבים שבהם לרשויות ציבוריות שיקול דעת לגלות מידע, וכן חריגים האוסרים או שוללים את החובה לגלות מידע מסוים. רשויות ציבוריות חייבות לדבוק בעקרונות המשפט המינהלי כאשר הן מגיבות לבקשות מידע, והן יכולות להחליט שלא לחשוף מידע אם הוא משרת את האינטרס הציבורי. במקרה דנן, בית המשפט מצדד במשיבים, צה"ל, אשר הצדיק את אי הגילוי בהתבסס על סעיפים 9(ב)(1) ו-9(ב)(6) לחוק חופש המידע. בית המשפט מצא צדק בטענה כי חשיפת המידע המבוקש תפגע ביכולותיו המבצעיות של דובר צה"ל, תפגע ביחסיו עם עיתונאים ועלולה לפגוע בשמו הטוב של האחרון. המשיבים הצליחו להוכיח כי הפגיעה באינטרס הציבורי היא בעלת הסתברות גבוהה, הגוברת על הזכות הכללית למידע. בנוסף, המידע המבוקש, הנוגע למגעיו של דובר צה"ל עם התקשורת, הכיל אינטרסים מקצועיים וכלכליים, כמפורט בסעיף 9(ב)(6). בית המשפט הכיר באינטרס הציבורי לקבל מידע על הפצת פרטים וראיונות של דובר צה"ל; עם זאת, פוטנציאל הפגיעה בצדדים שלישיים, במקרה זה, התקשורת והעיתונאים, גבר על אינטרס זה. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענת העותרת בדבר סעיף 8(4) לחוק, שכן המידע המבוקש – ייזום כתבות או פרסומים של דובר צה"ל – נותר בלתי מפורסם ואינו זמין לציבור. כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות.