בג"צ 1063/91
פסק-דין עליון
תקציר
במקרה זה, העותרת לקתה בהתקף לב בביתה וטענה כי הדבר נבע מאירוע מלחיץ בעבודה ימים ספורים קודם לכן. הוא ביקש הכרה במחלה כתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. הן המוסד לביטוח לאומי והן בתי הדין לעבודה דחו טענה זו. העותר עתר לבג"ץ, אך זה אישר את פסקי הדין הקודמים. החלטת בית הדין הסתמכה במידה רבה על חוות דעת רפואית של מומחה, שקבעה כי טרשת עורקים כלילית ואורח חיים קיימים של העותר היוו סיכון משמעותי לבעיות לב וכי לאירוע העבודה הייתה השפעה מזערית בהשוואה לגורמים אלה. בית הדין האזורי לעבודה קיבל את גרסתה של העותרת לאירוע במקום העבודה, אך בהסתמך על ממצאי המומחה, קבע כי אין קשר סיבתי בין האירוע לבין התקף הלב. המומחה ציין את חלוף הזמן בין אירוע העבודה לבין התקף הלב, שאירע בעת שהעותר נח, כראיה לכך שמדובר בהתקדמות טבעית של מצבו הקיים ולא בעבודה. בית המשפט העליון הסכים כי לא נפלו טעויות משפטיות מהותיות בהחלטות הערכאות הנמוכות, והדגיש את היעדר הראיות לקשר סיבתי הקשור לעבודה. בסופו של דבר נדחתה העתירה, ובית המשפט הורה לעותר לשלם הוצאות.
חקיקה מקושרת
בג"צ 1063/91 משה פפו נ' בית הדין הארצי לעבודה, עליון (21.7.1991)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.