בש"א 25230/07

תקציר

המחלוקת נסובה סביב כתב התחייבות שנחתם בין התובעת, הבעלים של מספר מגרשים עירוניים בנס ציונה, לבין הנתבעים, חברה קבלנית ומנהליה, לפיתוח חניות על מקרקעי התובעת בצמוד למרכז מסחרי שנבנה על ידי הנתבעים. הנתבעים לא שילמו עבור השימוש במקרקעין של התובעת לחניה והתובעת דרשה תשלום בשנת 2003. הנתבעים טענו כי התובעת לא קיימה את חלקה בהסכם בכך שלא פיתחה את החניות המובטחות. כמו כן, הנתבעים טענו כי תקופת ההתיישנות חלפה, התובע פעל בחוסר תום לב, ודרישת התשלום לא נעשתה תוך זמן סביר. השופט פסק לטובת הנתבעים, ואפשר להם להתגונן מהתביעה על בסיס הנימוקים המשפטיים הסבירים של טענותיהם. השופטת הדגישה כי עמדת התובע חסרה בהירות לגבי זהות החניות והנסיבות בהן נעשתה דרישת התשלום. עוד ציינה השופטת כי חובת הנתבעים בתשלום ריבית מותנית בסכום הקרן ולכן אין צורך לדון בשיעור הריבית בשלב זה. בקשת רשות ההגנה אושרה, והשופט הורה לבקשת הנתבעים ולתצהיר לשמש כתב הגנתם. עוד נקבע בפסק הדין כי הנתבעים אינם צריכים להפקיד ערבות, וכי הוצאות הבקשה יישאו על הצד שיימצא אחראי.